# א

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1301/64/1/

על־פי התורה "צוית צדק" וכו', (סימן כג), עין שם. והכלל, שכל העבודות־זרות תחובים בממון. ומי שנופל לתאות ממון, חס ושלום - שאינו מאמין שכל הפרנסה והרוח הוא רק מהשם־יתברך, ואומר "כחי ועצם ידי" וכו', ומטריד את עצמו ביגיעות גדולות ומסכן את עצמו למרחקים בשביל הממון וכו' - הוא עובד כל העבודות־זרות שבעולם.

אבל הנושא ונותן באמונה ומקים דבורו במשא־ומתן, וההן – הן, והלאו – לאו, ואינו משנה ומחליף דבורו אפלו בשביל כל הון דעלמא, ומאמין שכל הרוח הוא רק מהשם־יתברך והוא שמח בחלקו ואינו נבהל להון וכו', הוא בבחינת אנפין נהירין בחינת שמחה, בחינת חיים, ומקשר בבחינת שבעים פנים דקדשה.

אבל המשקע בתאות ממון, שהוא עובד כל העבודה־זרה כנ"ל, הוא מקשר בכל השבעים פנים דסטרא־אחרא שהם בחינת עצבות ומרה שחרה, שבעים אנפין חשוכין, עבודה־זרה בחינת מיתה, כי הממון ממית אותו משני עולמות, רחמנא לצלן.

ועקר התקון לתאות ממון הוא על־ידי שמירת הברית ועל־ידי התקשרות לצדיק האמת, שהוא בבחינת תקון הברית בתכלית השלמות, כי 'אלמלא מלחא לא הוי עלמא יכול למסבל מרירותא', הינו שהעולם מלא מרירות מדאגות וטרדות ויגיעות ורדיפת הפרנסה עד שלא היה באפשרי לסבל המרירות הזאת שקשה ממות, בחינת (קהלת ז): "מוצא אני מר ממות את האשה" וכו', שהוא הפרנסה, כמו שמבאר שם. אך עקר החיות וקיום העולם הוא על־ידי הצדיק השומר הברית, שהוא בחינת (במדבר יח, יט): " ברית מלח עולם", שהוא ממתיק המרירות של העולם הזה ומבטל תאות ממון ומכניס אמונה ובטחון בלב ישראל, שעל־ידי־זה מתקים העולם וכו', עין שם כל זה היטב.

ומבאר שם, שמחמת זה כל מי שחולק על הצדיק האמת נופל ביותר לתאות ממון, שהיא בחינת שמד, עבודה־זרה, בבחינת (דברים לג, כז): 'ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד'. כי אין לו מלח להמתיק המרירות וכו', עין שם: