# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1301/64/2/

ובשביל זה צריכין קנין דוקא במשא־ומתן, ואין מתקים שום מקח ועסק בדברים לבד בלא קנין. כי כל השנויים והחלופים שבמשא־ומתן נמשכים מהסטרא־אחרא, שהיא העבודה־זרה, אנפין חשוכין, שהם סביב הממון. וכל מי שיורד לשם לשא ולתן בממונו, צריך לזהר מאד מאד שלא יתאחזו בו הקלפות וסטרא אחרא שסביב הממון - שהם בחינת העבודה־זרה של שבעים אמות, שהם בחינת תאות ממון, כנ"ל.

וצריך לזה יגיעה גדולה, ולהתקשר הרבה לצדיקי אמת, ולהרבות בצדקה עד שינצל מתאות ממון, שהם כלל כל העבודה־זרה כנ"ל. וזה בחינת (פסחים קיח.): 'קשים מזונותיו של אדם כפלים כיולדה', כמבאר שם בסוף, עין שם היטב. כי קדם שמרויח ממון כשר - צריך לעבר דרך השבעים עבודה־זרה, כנ"ל, ולצעק ק"ם (מאה ארבעים) קלין כדי להנצל מהם, ואז זוכה להרויח ממון כשר שרק זה נקרא רוח וכו', כמבאר שם. וכל השנויים והחלופים שבמשא־ומתן הכל משם, מהעבודה־זרה הנ"ל, שהם נאחזין בהמשא־ומתן והם הפילו אותו לתאות ממון עד שמחמת זה נפתה לבו להחליף דבורו ולשנותו שנחשב כעובד עבודה־זרה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין צב.): 'כל המחליף דבורו כאלו עובד עבודה־זרה'.

ומחמת זה אין המקח נתקים בדברים לבד, כי לא סמכה דעתם של הקונה והמוכר על דברים לבד, כי אם כשהיה איזה קנין גמור כפי תקנת חכמינו ז"ל, כגון משיכה או הגבהה וכו', כי אי אפשר להכניע העבודה־זרה שמשם השנויים כנ"ל, כי אם על־ידי הידים דיקא שהם בחינת עשיה, כמבאר בהתורה 'חותם בתוך חותם' (בסימן כב) עין שם, שעקר יניקת העבודה־זרה מבחינת ידים בבחינת (שמות לב, ד): "ויקח אותו מידם" וכו', ועקר הכנעת העבודה־זרה על־ידי ידים, כמו שכתוב (בראשית לה, ד): "ויתנו אל יעקב" וכו', עין שם.

ועל־כן אין המקח נגמר בדברים לבד, כי על־ידי דברים לבד אי אפשר להכניע העבודה־זרה שסביב הממון, שמשם כל השנויים כנ"ל, כי אם כשעשו איזה קנין שהוא בחינת עשיה בחינת ידים, כי כל הקנינים הוא שעושה איזה מעשה בידים, כגון קנין־סודר או משיכה והגבהה ומסירה וכו'. ועל־ידי העשיה בחינת ידים אז דיקא נכנע העבודה־זרה, כי עקר הכנעתה על־ידי ידים כנ"ל, ואז נתבטלין השנויים שבאים משם. ואז דיקא מתקים המקח: