# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1301/64/3/

ועל־כן גם השתפים שבאו להשתתף - אין השתפות מתקים בדברים לבד כי אם בקנין, כי ענין השתפות מה ששנים מתחברים ומשתתפים יחד לעשות משא־ומתן - זה נמשך מבחינה הנ"ל, מחמת שהמשא־ומתן הוא מקום סכנה מאד, כי כל העבודות־זרות תחובים שם כנ"ל, וכל הנפילות הם שם, כי זה עקר הנפילה - כשנופל לתאות ממון, חס ושלום, ששם כל העבודות־זרות, ומחמת זה קשה הפרנסה והרוח מאד מאד, בחינת קשים מזונותיו כפלים וכו'.

כי העבודה־זרה והסטרא־אחרא שהם בחינת תאות ממון - חסרון הבטחון והאמונה, הם מעכבים ומונעים השפע, כי 'אל אחר אסתרס ולא עבד פרין' (מסתרס ולא עושה פירות) (זהר משפטים קג.), כמובן שם. ואפלו מי שמרויח ממון, אם אינו בקדשה ומשקע בתאות ממון, חס ושלום - אין הרוח נחשב לכלום, כי, אדרבא, עתה חסר לו ביותר ומלא דאגות ויגונות יותר מבתחלה וסובל מרירות העולם הזה יותר ויותר מבתחלה, כי עתה חסר לו הרבה מאד, כפי הנהגתו עתה וכפי מחשבותיו ושטותיו עתה, כידוע כל זה, וכמבאר שם בהתורה הנ"ל ובמקום אחר בדברינו (הלכות קדושין, הלכה ג', אות ד), עין שם. ומחמת כל זה מצוי ששניהם משתתפין יחד, כי 'מזלא דבי תרי עדיף' (מזל של שני אנשים מאחדים הוא מעלה ביותר) (בבא מציעא קה.), זה בחינת (קהלת ד, י): "טובים השנים מן האחד שאם יפלו האחד יקים את חברו" וכו', כי עקר כל הנפילות הם בתאות ממון, כנ"ל.

ועל־כן מתחברים שנים ומשתתפים יחד כדי שהאחד יקים את חברו, הינו, כי עקר הנפילה בתאות ממון הוא מחמת מחלקת, והעקר על־ידי שחולקין על הצדיק האמת וכנ"ל, כי הצדיק האמת הוא בחינת (במדבר יח, יט): "ברית מלח עולם", שהוא ממתיק מרירותא דעלמא כנ"ל, וכשחולקין עליו אין לו בחינת מלח להמתיק המרירות, ועל־ידי־זה הוא נופל למרירות תאות ממון שזה עקר הנפילה בבחינת (דברים לג, כז): "ויגרש מפניך אויב" וכו', כמו שמבאר שם.

כי המחלקת על הצדיק גורם כמה מיני קלקולים, כי על־ידי־זה נתרבה מחלקת בישראל, ובין כל העולם בין כל אחד לחברו ונתרבין מלחמות בעולם, כי הצדיק הוא "ברית מלח", בחינת ברית שלום, שהוא עושה שלום בין כל ההפכים. וכשפוגמין בכבודו, מכל שכן כשחולקין עליו - אין מי שיעשה שלום ונתרבה המחלקת מאד, כי רב דעות בני אדם משנים ומהפכים זה מזה, כי כשם שמשנים בצורותיהם - כן הם משנים בדעותיהם. וכשאין מאיר בהם הארת הצדיק, בחינת (יחזקאל לד, כה): "ברית שלום", ממילא מתרבה המחלקת מאד. ועל־ידי רבוי המחלקת שבישראל - מזה מתגבר, חס ושלום, תאות ממון ביותר, כי כל אחד מפיל את חברו, שהוא חולק עליו, כמובן בהתורה הנ"ל, שכל מי שהוא בבחינת שמירת הברית ביותר - יכול להפיל את חברו הפחות בשמירת הברית לתאות ממון, עין שם.

וזה ידוע שאין כל ישראל שוין, ונחשב אחד לגבי חברו בבחינת שמירת הברית. וכשהיה ביניהם אהבה - היה אחד עוזר ומקים את חברו מתאות ממון, כי על־ידי התחברותם יחד - היו בכלל שמירת הברית; כי ישראל בכלל הם בבחינת שמירת הברית, וכמו שכתוב (ישעיה ס, כא): "ועמך כלם צדיקים", הינו 'ועמך כלם' - כשעמך ישראל הם כלם יחד, שמתחברים יחד באהבה ושלום, אזי הם נחשבים צדיקים, כי מתחבר יחד חלקי שמירת הברית של כל אחד, ועל־ידי־זה נחשבים כלם צדיקים. וגם על־ידי שמתחברים יחד באהבה ושלום, אזי יש להם כח ביותר לקבל הארת הצדיק יסוד עולם ששם עקר השלום כנ"ל, והוא מאיר עליהם בחינת שמירת הברית ועל־ידי־זה מצילם ממרירותא דעלמא, שהוא תאות ממון, וכנ"ל.

אבל על־ידי המחלקת, חס ושלום, אין יכולין לקבל הארת הצדיק, כי הארת הצדיק גדולה מאד וקשה לקבלו כי אם בהתחברות כלם יחד, שאז יש להם כלים לקבל הארת הצדיק הגדולה, עד שיאיר עליהם בשלמות - להוציאם מיון מצולת תאות ממון המאבדת רב העולם, רחמנא לצלן, וגם כי הם חולקים על הצדיק בעצמו, וגם כל אחד חולק על חברו, וכל אחד מפיל את חברו, חס ושלום, וכנ"ל, ומזה בא התגברות תאות ממון שהתפשטה מאד מאד בעולם שממררת חיי האדם עד שמתים מתוך יגון ואנחה וכעס ומכאובות, ומאומה לא ישאו בידם לעולם הבא, כי כל ימיהם היו טרודים להמשיך על עצמן מרירות ויגונות תאות הממון וטרדת הפרנסה. ומזה נמשך - שמתחברים שנים יחד ומשתתפים לעסק באיזה משא־ומתן, זה בחינת "טובים השנים מן האחד שאם יפלו" וכו', כנ"ל, הינו על־ידי ששנים מתחברים יחד, לפי בחינת התחברותם והתקשרותם נמשך בחינת שלום בין נפשותם, ומתחברים יחד בחינת צדיק שיש בכל אחד ואחד מהם.

כי בכל אחד מישראל יש נקדה שהיא בחינת צדיק, בחינת שמירת הברית, כמבאר במקום אחר. ועל־ידי התחברותם יחד - נמשך עליהם הארת הצדיק יסוד עולם, ועל־ידי־זה יש להם כח יותר להתחזק מלפל לתאות ממון שמשם קשי וכבדות הפרנסה כנ"ל, כי הם מקימים ומחזיקים זה את זה בבחינת "שאם יפלו האחד יקים את חברו" וכנ"ל. ועל־כן אין השתפות מתקים אלא בקנין כמו המשא־ומתן, כי התחברות השתפים - זה בחינת שלום, שהוא בחינת תקון הברית וכנ"ל, שמשם שבירת תאות ממון, שהוא עבודה־זרה, כנ"ל. ועל־כן צריכין קנין, שהוא מעשה בידים, שעל־ידי־זה דיקא נכנע העבודה־זרה שהיא תאות ממון, שהיא בחינת מחלקת, שהיא מתגרה תמיד לקלקל השלום ולבטל השתפות. על־כן צריכין קנין דיקא, שהוא בחינת עשיה, שעל־ידי־זה דיקא נכנע העבודה־זרה ונמשך אמת ואמונה, בחינת שלום שיתקים השתפות וכנ"ל. כי אמת שהוא בחינת אנפין נהירין, בחינת שבירת תאות ממון וכו', כמו שמבאר שם, הוא בחינת שלום, כמו שכתוב (זכריה ח, יט): "האמת והשלום אהבו":