# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1301/64/4/

וזה בחינת קנין־סודר שרב הקנינים על ידו, כי קנין־סודר, שהוא על־ידי הבגדים, על־ידי־זה ממשיכין הארת הצדיק, שהוא בחינת תקון הברית בבחינת (רות ג, ט): "ופרשת כנפך על אמתך" (כמובא במקום אחר), שעל־ידי־זה מתבטל תאות ממון עבודה־זרה, שמשם השנויים, כנ"ל.

ועל־כן לפנים בישראל היה הקנין על־ידי נעל - שלף איש נעלו ונתן לרעהו" כו', כי נעל הוא שמירה להרגלין ששם עקר הממון, בבחינת (דברים יא, ו): "ואת כל היקום", כמו שמבאר שם, ושם עקר אחיזת העבודה־זרה, בבחינת (בראשית יח, ד): "ורחצו רגליכם" - זה עבודה־זרה כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בבא מציעא פו:). ועל־כן שקר אין לו רגלים וכו' (שבת קד.), והנעל הוא שמירה להרגלין שלא יתאחזו בו הקלפות והעבודה־זרה, כי המנעלים נמשכין מבחינה גבוה, מבחינת החשמ"ל, שהוא בחינת אור הפנים, כמו שמובא במקום אחר (סימנים כא, לה), וכמובא בכונות (עץ חיים שער יד, פרק יד).

ועל־כן היה לפנים המקח על־ידי המנעלים שנתן איש לרעהו, להורות, שמתקשרים יחד בבחינת שמירת הברית, שהוא שבירת תאות ממון, שנמשך על־ידי שמירת המנעלים שנמשכים מבחינת אור הפנים, שהוא בחינת תקון הברית. כי עקר קיום המשא־ומתן שלא ישתנה - הוא על־ידי שמכניעין ומבטלין העבודה־זרה שרוצה להתאחז בהממון - שהכנעתה על־ידי בחינת תקון הברית, וכנ"ל: