# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1301/64/5/

וזה בחינת מה שנסמך פסוק (תהלים קמה, טו): עיני כל אליך ישברו וכו', לפסוק (יד): סומך ה' לכל הנפלים. כי עקר כל הנפילות הם לתאות ממון, חס ושלום כנ"ל, שאז נופל לכל השבעים עבודה־זרה של כל השבעים אמות, וזה עקר אריכת הגלות, רחמנא לצלן, כי עקר הגלות בגוף ונפש הוא רק בענין הממון - מה שלוקחים מסים ונתינות הרבה מישראל, וגם כל אחד משקע בתאות ממון, רחמנא לצלן כפי נפילתו, חס ושלום, ומפני זה לא נאמר נו"ן באשרי, מפני שיש בה מפלה וכו', כמו שכתוב (עמוס ה, ב): "נפלה לא תוסיף" וכו' (ברכות ד:). כי על הנופלים בתאות ממון נאמר: "נפלה לא תוסיף, קום", כי מכל הנפילות אפשר לקום, אך מי שנופל לתאות ממון - אי אפשר לו לקום משם, כמובן בהמעשה של הבעל־תפלה, עין שם, ועל זה נאמר (איכה א, יד): "נתנני ה' בידי לא אוכל קום". וכמו שאיתא במדרש, שזה נאמר על מרירות הפרנסה שעשאו עבד מכודן [הינו משעבד] לעצמו וכו', [עין שם במדרש איכה (רבה, א, מג) על פסוק זה]. ועל זה אמרו רבותינו ז"ל: ואפלו הכי בא דוד וסמכן ברוח־הקדש, שנאמר: "סומך ה' לכל הנפלים", הינו שבודאי כפי התגברות תאות ממון ומרירות הפרנסה - לא היה אפשר להתקים כלל ברוחניות ובגשמיות.

אך "לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל" (תהלים קכד, א), כי ה' יתברך עוזר לנו בכל דור ושולח לנו צדיקי אמת, שבעצם כחם, אף־על־פי שחולקים עליהם - הם בחכמתם הנפלאה, סומכים את ישראל בהעלם גדול, ועל־ידי־זה יש לנו קיום בגלות הארך המר הזה, שעקר הגלות הוא תאות ממון שבא מתאות המשגל כנ"ל, וכמבאר במקום אחר (הלכות קדושין, הלכה ג', אות ג). וזה בחינת מה שסמכה דוד ברוח־הקדש, שנאמר "סומך ה' לכל הנפלים", כי רק השם־יתברך ברחמיו סומך אותנו על־ידי הצדיקי אמת, שעל־ידי־זה יש לנו קיום, כנ"ל.

ועל־כן נסמך לזה - עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו וכו' - כי זה עקר הסמיכה מה שהשם־יתברך סומך לכל הנופלים, דהינו שמצילם מתאות ממון ומכניס בהם אמונה שיצפו לישועת ה' ויתלו עיניהם אליו לבד לבטח בו יתברך, שממנו כל הפרנסה, שזהו בחינת עיני כל אליך ישברו וכו'.

ועל־כן במערבא מתרצי לה הכי (בארץ־ישראל מתרצים את זה ככה) - "נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל" (ברכות שם), הינו שבודאי מאחר שבחסדי ה' הוא סומך אותנו לבלי לשאר, חס ושלום בנפילה זאת של תאות ממון שגרוע מן הכל, עד שסוף כל סוף יקימנו גם מנפילה זאת, בודאי אחר־כך לא תוסיף כנסת ישראל לפל עוד כלל, כי זה עקר אריכת הגלות, עד שנזכה שיבוא משיח שבחכמתו יקים אותנו מנפלה זאת של תאות ממון, כי יתקים אז (ישעיה לא, ז): "והשליכו איש את אלילי כספו ואלילי זהבו" וכו' ואז לא יוסיפו ישראל לפל עוד, כי אז יתתקן הכל.

וכמובן בהמעשה של הבעל־תפלה - שתאות ממון לא נתתקן כי אם עד שבאו כלם אל המלך בעצמו, ואז הראה להם הדרך אל החרב שהיה כתוב על היד וכו', שעל־ידי־זה נתתקן תאות ממון, ואז נתתקנו כל הכתות הרעות ויצאו מטעותם. נמצא, שכשיתתקן תאות ממון אז יתתקן הכל ואז יתקים נפלה ולא תוסיף לפל עוד, כי השם־יתברך יאמר לה: קום בתולת ישראל! הינו שהשם־יתברך בעצמו, כביכול, יקים אותה מנפילתה, כי אי אפשר לצאת מתאות ממון לגמרי כי אם בישועת ה' שזוכין לקבל מהצדיק האמת, שיודע כל הדרכים איך להוציא מזה, וכמובן בהמעשה הנ"ל; השם־יתברך יאיר עינינו ועיני כל ישראל - שנזכה להתקרב לצדיקי אמת שיוציאו אותנו מכל התאוות ומכל הטעותים, ובפרט מתאות ממון, ונשוב כלנו לעבדו יתברך כל חיינו לעולם, אמן:

הלכה ה' - בהלכות 'שתפים בקרקע' הלכה ה':