# א

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1443/63/1/

על־פי המאמר על פסוק (בראשית כב, ז): "ואיה השה לעלה" בלקוטי תנינא סימן יב, המתחיל: כשאדם הולך אחר שכלו וכו', עין שם כל המאמר היטב, והבן מאד מאד, כי הם דברים עמקים מאד מאד;

והכלל, שכשאדם נופל, חס ושלום, למקום שנופל, אפלו אם נופל לדב רים מגנים מאד שהם בחינת מקומות המטנפים, ואפלו מי שנופל, חס ושלום, לספקות והרהורים, ומהרהר אחר השם־יתברך וכו', אף־על־פי־כן אין שום יאוש בעולם כלל, אף־על־פי שנדמה לו שבמקומו אין נמצא שם השם־יתברך כלל, חס ושלום, מחמת שנפל למקומות מטנפים כאלו רחמנא לצלן, אף־על־פי־כן יחזק ויתאמץ ויתגבר מאד לדרש ולבקש ולחפש אחר כבוד השם־יתברך, וכששואל ודורש ומבקש אחר כבוד השם־יתברך, ומצטער ומתגעגע וצועק להשם־יתברך ונכסף לחזר אליו, אף־על־פי שאינו יודע שום דרך ונתיב ועצה ותחבולה, איך אפשר לעלות ולחזר ממקומות כאלו הרחוקים מהשם־יתברך כל־כך, אף־על־פי־כן על־ידי הבקשה והחפוש בעצמו שמחפש ומבקש את השם־יתברך "איה מקום כבודו", על־ידי־זה בעצמו עולה בתכלית העליה, בבחינת 'ירידה תכלית העליה', כי 'איה' הוא בחינת 'מאמר סתום', שמשם מקבלין כל המאמרות שבהם נברא העולם, שהוא בחינת 'בראשית - מאמר סתום'. ומגדל הסתרתו והעלמו של המאמר סתום הגבה מכלם, על־כן מקבלין ממנו דיקא חיות וקיום כל המקומות המטנפים וכל הדברים רעים וכו'.

ועל־כן כשנופלין, חס ושלום, למקומות אלו ומבקשין ומחפשין 'איה מקום כבודו' - על־ידי־זה הוא עולה בתכלית העליה, כי זוכה לעלות אל שרש הקדשה שהוא בחינת 'איה', שהוא בחינת 'מאמר סתום', שמשם מקבלין העשרה מאמרות, כי עקר הבריאה היתה רק בשביל כבודו יתברך.

ועל־כן בכל חלק וחלק מהבריאה שנברא בעשרה מאמרות מלבש בו חלקי כבודו יתברך, כי כל העשרה מאמרות כלם נמשכו רק בשביל שיתגלה כבודו יתברך על־ידי הבריאה, ויש גבול לכל כבוד וכבוד שמלבש בכל מאמר ומאמר מעשרה מאמרות, שלא יתפשט למקומות המטנפים, שהם מקומות החיצונים בבחינת (ישעיה מב, ח): "וכבודי לאחר לא אתן". ואף־על־פי שמלא כל הארץ כבודו, אף־על־פי־כן יש גבול להכבוד שלא יתפשט למקומות הנ"ל, אבל באמת אף־על־פי־כן בודאי גם מקומות המטנפים ובתי עבודה־זרה, גם הם צריכין לקבל חיות ממנו יתברך, אך הם מקבלים מבחינת 'מאמר סתום' שהוא בחינת 'בראשית', בחינת 'איה' וכו'.

על־כן מי שנופל לשם, חס ושלום, כששואל ומחפש ומבקש: 'איה מקום כבודו'? על־ידי־זה זוכה לעלות בתכלית העליה, כי זוכה לבחינת 'איה' שהוא בחינת 'בראשית מאמר סתום', שהוא למעלה מכל המאמרות שכלם מקבלין ממנו כנ"ל, וזה בחינת "ואיה השה לעלה" וכו', עין שם.

וזה בחינת 'תשובה', כי זה עקר התשובה כשאדם מבקש ומחפש אחר כבודו יתברך ורואה בעצמו שרחוק מכבודו יתברך ומתגעגע ושואל ומצטער 'איה מקום כבודו'. וזה בעצמו תשובתו ותקונו וכו'. ויש בזה עוד הרבה דברים, כי כשאדם הולך בדרך וכו', ולפני כל תורה יש ספקות הנ"ל וכו'. וזהו בחינת (ירושלמי תענית, פרק א, הלכה א): 'אם יאמר לך אדם היכן הוא אלהיך, תאמר לו בכרך גדול של רומי ' וכו', עין שם כל זה היטב: