# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1443/63/14/

ועל־כן מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבעל חוב - כי כל המטלטלין הם ברשות האדם שהם תחת רשותו, וצריכין לקבל חיות ושמירה וקיום מהאדם, כי חיותם נעלם ונסתר כנ"ל, על־כן צריך האדם להתעסק בהם תמיד ולשמרם ולהמשיך להם חיות, הינו לבקש החיות והטוב הנעלם בהם וכנ"ל, ותכף כשנסתלק האדם אזי נשמתו עולה למעלה ולא נודע מקומו איה, כי שרש נשמתו הוא מבחינת 'איה' וכו', שהוא שרש הכל, ואזי שוב אין המטלטלין ברשותו כלל, כי שרש חיותם שקבלו ממנו, שעל־ידי־זה היו ברשותו נסתלק עכשו למעלה בבחינת 'איה' כנ"ל, אבל קרקע לעולם ברשות בעליה עומדת, כי חיותה קבועה וקימא. ואפלו כשנסתלק האדם היא ברשות נפשו, כי האדם כלול מהכל ויש לו נפש רוח ונשמה, והנפש נמשכת מבחינת "מלא כל הארץ כבודו", והנשמה היא בחינת 'איה מקום כבודו', והרוח מחבר שניהם יחד כידוע ומובן כל זה בכתבים, ודברי רבנו ז"ל (סימן סו).

וכשנסתלק האדם, אזי הנפש נשאר בזה העולם והנשמה מסתלקת למעלה לבחינת 'איה מקום כבודו', והרוח מחברם יחד אם זוכה, על־כן המטלטלים ששרשם מבחינת 'איה' - נסתלק חיותם מהאדם בעת הסתלקותו, ועל־כן יוצאין מרשותו מיד בעת ההסתלקות, ונכנסין תכף ברשות היורשים, כי המטלטלין צריכין תמיד להיות ברשות האדם - שיחפש ויבקש וימשיך להם חיות וכנ"ל, אבל הקרקע חיותה קביעה, כי מקבלת מבחינת "מלא כל הארץ כבודו", שזהו בחינת נפש האדם שנשאר בארץ הזאת, על־כן הקרקע תמיד נקראת על שם המת, כמו שכתוב (רות ד, ה): "להקים שם המת על נחלתו".

ועל־כן עקר שעבודו של הבעל־חוב הוא רק על הקרקע, כי המטלטלין כבר יצאו מרשותו בעת ההסתלקות, והם עכשו של היורשים ממש, כי מקבלין חיות מהם, כי צריכין לקבל חיות חדש בכל עת מחמת שהקדשה נעלמת שם, שזהו בחינת מה שהמטלטלין צריכין שמירה והשגחה ונעור ושטוח (חשן־משפט, סימן רסז, סעיף יח), שזהו בחינת מה שצריכין להשגיח עליהם תמיד להמשיך להם חיות משרשם, מחמת שהקדשה נעלמת ולא נודע מקומו, על־כן אין חל עליהם שעבוד הבעל־חוב, כי אין להם חיות קבועה, רק על־ידי האדם שממשיך עליהם החיות בכל עת כנ"ל, על־כן הם עכשו של היורשים ממש, ואינם שיכים להבעל־חוב כלל, אבל הקרקע כל החיות שנמשך להם על־ידי האדם בעת שקנאם קבוע בהם לעולם, כי שם החיות קבוע כנ"ל, וגם חיותם הוא בבחינת נפש האדם שנשאר בארץ גם אחר הסתלקות, על־כן הם שיכים לבעל־חוב של הנפטר, כי עדין הם ברשותו, כנ"ל: