# יז

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1443/63/17/

וזה בחינת ספירת העמר, ובחינת פסח שני, ובחינת ל"ג בעמר, כי קדם קבלת התורה צריכין לספר ספירת העמר ארבעים ותשעה יום, כדי לצאת מטמאה לטהרה, כמובא (זהר אמור צז:), שזהו בחינת 'תשובה'. ועקר התשובה לצאת מטמאה לטהרה, הוא על־ידי הבקשה והחפוש, שמחפשין ומבקשין 'איה מקום כבודו', שעל־ידי־זה זוכין לתכלית העליה, שזהו בחינת ספירת העמר שסופרין ומונין הימים מיום אל יום, שזהו בחינת 'איה' בחינת (ישעיה לג, יח): "איה ספר", כי הספירה והמנין הוא כמי שמונה וסופר ומבקש ומחפש עד שימצא לגע לתכלית מבקשו. ועל־ידי הספירה של כל יום ויום מימי הספירה - זוכין לצאת משער אחד של טמאה לשער אחד של קדשה. וממשיכין מח ודעת דקדשה בכל יום ויום. והעקר על־ידי הספירה שהוא בחינת בקשה וחפוש כנ"ל עד שזוכין בשבועות לקבלת התורה על־ידי־זה וכנ"ל.

כי בעת שהאדם רחוק מקדשתו יתברך, והוא נע ונד ומטלטל ודוחין אותו מקדשתו מדחי אל דחי, רחמנא לצלן, אף־על־פי־כן אם הוא חזק ואמיץ לבקש ולדרש ולחפש ולחתר בכל עת, ולהתגעגע ולכסף ולבקש את שאהבה נפשו, למצא אותו יתברך, אזי אף־על־פי שעדין עוברים ימים ושנים הרבה, ואינו זוכה למצאו יתברך ולהתקרב אליו, אף־על־פי־כן ידע ויאמין כי בכל עת ועת, על־ידי כל בקשה ובקשה, ועל־ידי כל דרישה ודרישה שדורש ומבקש ומחפש למצא כבוד קדשתו יתברך, ועל־ידי כל הבטה וגעגוע שמביט ותולה עינו לרחמיו יתברך, ועל־ידי כל תנועה ותנועה שפונה להקדשה, על־ידי כל זה - זוכה בכל פעם לשבר חומות ברזל ודלתות נחשת, אף־על־פי שאחר־כך מתגברין עליו בכל פעם רחמנא לצלן, אף־על־פי־כן אין יגיעו לריק, חס ושלום, ואין שום תנועה שפונה להקדשה נאבדת חס ושלום. ואם הוא חזק ואמיץ לבקש ולחפש יותר אף אם יעבר עליו מה, בודאי סוף כל סוף יזכה למצא אותו יתברך וכנ"ל, שזהו בחינת ספירה, שאף־על־פי שבכל יום ויום שסופרין ומונין, עדין אין זוכין לצאת לגמרי מטמאה לטהרה, ולקבל את התורה, אף־על־פי־כן בסוף הספירה זוכין לשבועות, לקבל את התורה על־ידי הכח והזכות שספרו ארבעים ותשעה יום, כי בכל יום ויום מימי הספירה מקבלין מח ודעת עד שנשלם הדעת ביום החמשים ומקבלין את התורה אז, כמו כן הוא בכל אדם ובכל זמן, שצריכין לעבר עליו עדן ועדנים הרבה, וכמה ימים ונהרות ותהומות, ומימות מחלפים צריכין לעבר עליו, ובכמה מדברות המלאים נחשים ועקרבים גדולים ונוראים צריך לעבר בהם, עד אשר זוכה לכנס לשערי הקדשה באמת.

וזה הדבר אי אפשר לפה לדבר ולבאר ולספר אחד לחברו - עד היכן הוא צריך להתחזק, ואף־על־פי שכבר גלה רבנו ז"ל כמה תורות גבוהות ונוראות על זה, וכמה שיחות נאות על זה, שמהם יוכל המשכיל להבין קצת, איך להתחזק תמיד ולבלי להניח את מעט הטוב שיכול לעשות, אפלו אם נפל לשאול תחתיות ממש, חס ושלום. וכבר דברנו בזה הרבה, אך אף־על־פי־כן עדין צריכין למודעי ואי אפשר להודיע ולבאר הכל, כי לכל אחד נדמה שעליו אין אנו מכונים בדברינו, כי הוא יש לו מניעות כאלה ונתפס בתאותו ובמצודתו כל־כך, עד שלאיש כמותו אי אפשר לשוב באמת להשם־יתברך, כי כבר נלכד ימים ושנים במה שנלכד, עד אשר לא יאמין שוב מני חשך (איוב טו, כב), כך נדמה לכל אחד, ורבנו ז"ל היה קורא תגר על זה מאד ואמר בזה הלשון: 'גיוואלד! זייט אייך ניט מיאש' ומשך מאד תבת 'גיוואלד' (שיחות הר"ן סימן קנג). כי באמת הכל יכולים לזכות להתקרב להשם־יתברך באמת, אפלו על־ידי מאמר זה הנ"ל לבד, דהינו שעל כל פנים יחפשו ויבקשו ויצטערו ויתגעגעו לשוב אליו יתברך וכנ"ל, וסוף כל סוף יתקרב להשם־יתברך, ואז יראה שאין שום תנועה נאבדת, חס ושלום. ועל־ידי כל תנועה ובקשה שהוא מבקש את כבודו יתברך - זכה לעשות איזה תקון, עד שיזכה לעלות בתכלית העליה, שזהו סוד ספירה וקבלת התורה, וכנ"ל.

וזה בחינת עמר שעורים שסופרין להנפת העמר שעורים, כי שעורים הוא מאכל בהמה, שהוא בחינת מנחת קנאות של הסוטה, כי 'היא עשתה מעשה בהמה, אף קרבנה מאכל בהמה', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סוטה יד.). ועל־ידי הנפת עמר שעורים מרמזין שיכולין לבקש ולמצא כבודו יתברך אפלו בבחינת בהמיות, שהוא בחינת התגברות התאוות, בחינת מקומות המטנפים, וכל זה על־ידי הבקשה והחפוש 'איה מקום כבודו', שזהו בחינת ספירה וכו', וכנ"ל: