# יח

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1443/63/18/

וזה בחינת 'פסח שני', שמצוה זו לא נתנה על־ידי משה עד ששאלו הטמאים (במדבר ט, ז): "למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ה'" וכו', הינו כנ"ל, שבזה מרמזין ש אין שום יאוש בעולם, כי אפלו מי שהוא טמא או בדרך רחוקה מאד מהשם־יתברך, ואינו יכול להקריב את קרבן ה' במועדו שאינו זוכה לעבד עבודתו תמיד כסדר במועדו ובזמנו כראוי לאיש ישראל, אף־על־פי־כן אם אינו מיאש עצמו מחמת זה, והולך אל הצדיק האמת שהוא בחינת משה לדרש את ה', ושואל ומבקש (במדבר ט, ז): "למה נגרע להקריב את קרבן ה'" וכו', כי אף־על־פי שטמאתי את נפשי ונתרחקתי מהשם־יתברך, אף־על־פי־כן אני שואל עצה ותחבולה איך להתקרב להשם־יתברך, כי בודאי יש עצה גם בשבילי איך להתקרב להשם־יתברך, אף־על־פי שהייתי טמא ובדרך רחוקה מהשם־יתברך, ו אזי השם־יתברך מלא רחמים עליו, וזוכה על־ידי־זה לתכלית העליה, וזוכה על־ידי־זה להוסיף פרשה בתורה, כי על־ידי שמבקשין ומחפשין 'איה מקום כבודו', שעל־ידי־זה זוכין לבחינת 'איה' שהוא תכלית העליה כנ"ל, על־ידי־זה זוכין אחר־כך להמשיך משם חדושי תורה, שהוא בחינת קבלת התורה שנמשך משם מבחינת 'איה' וכנ"ל, שזהו בחינת פרשת פסח שני שנתן דיקא על־ידי שאלת הטמאים "למה נגרע"? שהוא בחינת שאלה ובקשה 'איה', איפה מוצאין עצה להתקרב לכבודו יתברך שרחוק מאתנו מאד, שזהו בחינת 'איה' מקום כבודו, שעל־ידי־זה זוכין לתכלית העליה שמשם מקבלין התורה וכנ"ל: