# יט

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1443/63/19/

וזה בחינת ל"ג בעמר, כי רבי שמעון בן יוחאי הבטיח "כי לא תשכח מפי זרעו" (דברים לא, כא), שהתורה לא תשתכח מפי ישראל על ידו, כי 'בזהר דא יפקון מן גלותא' (בזהר הזה יצאו מן הגלות) (זהר נשא קכד:) כי תנא אחד אמר: 'עתידה תורה שתשתכח מישראל', ורבי שמעון בן יוחאי אמר: 'שלא תשתכח' וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת קלח:). ובאמת אלו ואלו דברי אלקים חיים, ושניהם אמת על־פי הנ"ל, כי אף־על־פי שתשכח - לא תשתכח. כי כשנופלין, חס ושלום, לבחינת מקומות המטנפים הרחוקים מכבודו יתברך - זה בחינת שכחת התורה שהוא כבודו כנ"ל, אבל אף־על־פי־כן על־ידי שמחפשין ודורשין גם שם את השם־יתברך, ושואלין איה איפה כנ"ל, על־ידי־זה זוכין לחזר להשם־יתברך בתכלית העליה, כנ"ל.

נמצא שהשם־יתברך חמל עלינו והורנו עצות מרחוק, שגם בתוך עצם השכחה, אף־על־פי־כן על־ידי השכחה בעצמו, שהיא בחינת 'איה' שאין יודעין מהתורה ומכבודו כלל, אף־על־פי־כן על־ידי־זה בעצמו יכולין לחזר להשם־יתברך על־ידי הבקשה והחפוש לבד כנ"ל. וכל זה בכח וזכות תורתו של רבי שמעון בר יוחאי, שהוא גלה סתרי תורה, וכל הסתרי תורה הם בבחינת 'המאמר סתום', שהוא 'בראשית' בחינת 'איה', ששם כל רזין וסתימין דאוריתא, ועל־כן חבר רבי שמעון בר יוחאי את התקונים שהוא שבעים אנפין על תבת 'בראשית', שהוא המאמר סתום, ששם כל הרזין סתימין כנ"ל, ועל־ידי כח הזה יש לנו כח לחפש ולבקש אותו יתברך אפלו בתכלית גלות הנפש, אפלו אם נתרחקנו מכבודו מאד, כי יכולין לחפש 'איה' וכו', עד שזוכין לעלות בתכלית העליה כנ"ל, כי כל זה הוא בכח וזכות הצדיקי אמת שזכו על־ידי קדשתם לעלות לשם לבחינת 'איה' בקדשה גדולה, עד שהשיגו שם רזין סתימין כנ"ל, כמו רבי שמעון בן יוחאי וחבריו, ובכחם יש כח אפלו למי שנופל למקום שנופל לבחינת מקומות המטנפים, יש לו כח לחפש ולבקש 'איה מקום כבודו' וכו', עד שעולה לבחינת 'איה' כנ"ל, מאחר שכבר היו צדיקים אמתיים שזכו לאור הזה, על־כן יש כח להנופלים לחפש ולבקש עד שנתתקנין גם־כן, כי באמת עקר כחם על־ידי הצדיק האמת שזכה לבחינת 'איה' בקדשה, שזהו בחינת רבי שמעון בן יוחאי שזכה לרזין סתימין שהם בחינת 'איה', כנ"ל.

כי לולא זכות הצדיק אמת לא היה לנו כח אפלו לחפש ולבקש כלל, וחס ושלום היו נטבעין, חס ושלום, ולא היה תקומה, חס ושלום, להנופלים ונתרחקו מן הקדשה, ובפרט עכשו שיש בני אדם שנפלו מאד לחטאים ועברות גמורות, רחמנא לצלן, ומהיכן היו מקבלין חיות וכח להתעורר עוד לבקש ולחפש כבודו יתברך ולשוב אליו? בודאי חס ושלום היה אובד תקותם חלילה! אך באמת על־ידי כח הצדיקי אמת, רבי שמעון בן יוחאי וחבריו שזכו לבחינת 'איה', על־ידי־זה יש כח לכל הנופלים אפלו למקומות המטנפים שיחפשו 'איה' וכו', עד שיעלו בתכלית העליה לבחינת 'איה', מאחר שכבר היו צדיקים אמתיים שזכו לבחינת 'איה', שהוא סתרי תורה, כנ"ל:

וזה בחינת (דברים לא, כא): וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו - כי עקר השירה הוא - שמודיע לישראל שבאחרית הימים יהיו רחוקים מהשם־יתברך מאד, כמו שכתוב שם (שם לב, לו): "כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב", ואז נאמר (פסוק לז): "איה אלהימו" וכו' - זה בחינת 'איה' שמחפשין ומבקשין 'איה השם־יתברך', ועל־ידי־זה "לא תשכח מפי זרעו", כי על־ידי־זה זוכין למצאו יתברך, כנ"ל:

וזה בחינת ל"ג בעמר, כי אז פסקו למות תלמידי רבי עקיבא, ואז נסתלק רבי שמעון בר יוחאי, והוא יום הלולא רבא דידיה. כי רבי עקיבא היה דורש כתרי אותיות, שהם בחינת 'איה', בחינת מאמר סתום, בחינת סתרי תורה כנ"ל. ועל־כן כל ענינו של רבי עקיבא סתום ונעלם ואי אפשר להבין, עד שגם משה רבנו, עליו השלום, לא היה יכל להבין ושאל: 'זו תורה וזו שכרה' וכו'? והשיב לו השם־יתברך: 'שתק, כך עלה במחשבה' (כמו שאמרו רבותינו ז"ל מנחות כט:), שזהו בחינת הקשיות שאי אפשר להבין שם דרכי השם־יתברך שהם בבחינת 'איה', בחינת סתרין וגניזין דמלכא. ומחמת זה לא היו תלמידיו נוהגין כבוד זה בזה (יבמות סב:), מחמת שנמשכו מרבי עקיבא שהוא בחינת 'איה' מקום כבודו, על־כן פגמו בהכבוד, כי באמת צריך כל אחד לנהג כבוד גדול בחברו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (אבות ב, י).

כי כבוד ישראל היא כבוד השם־יתברך, וכשמכבדין את ישראל כאלו מכבדין להקדוש־ברוך־הוא, ועל־ידי־זה מגלין כבודו יתברך, שבשביל זה היה עקר הבריאה כנ"ל, אבל הם פגמו בזה ולא נהגו כבוד זה בזה, וזה נמשך מחמת ששרשם היה מבחינת 'איה', כי באמת צריכין לגלות כבודו, ולהמשיך מבחינת 'איה' לבחינת "מלא כל הארץ כבודו", כי העקר לגלות כבודו, אך מחמת ששרשם היה ממקום גבה מאד מבחינת 'איה', פגמו בזה ולא השתדלו להמשיך הכבוד, ולגלות מבחינת 'איה' לבחינת "מלא כל הארץ כבודו", ולא נהגו כבוד בחבריהם התלמידי חכמים, ומחמת זה נסתלקו בין פסח לעצרת (יבמות סב:), שאז עוסקין לצאת מטמאה לטהרה, לקבל את התורה ולגלותה מבחינת 'איה', שהוא בחינת סתרי תורה לבחינת "מלא כל הארץ כבודו", שהוא בחינת נגלות, לגלות התורה מהעלם אל הגלוי, על־כן נסתלקו.

ורבי שמעון בן יוחאי וחבריו היו התקון שלהם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (פרי־עץ־חיים, ספירת העמר, פרק ז), כי הם גלו לנו סתרי תורה והמשיכו והאירו תורה הרבה בעולם. ובל"ג בעמר נסתלק רבי שמעון בן יוחאי וההסתלקות הוא בחינת שנסתלק הנשמה מן הגוף למעלה, ואז נסתלק בחינת 'איה' מבחינת "מלא כל הארץ כבודו", כי בחינת "מלא כל הארץ כבודו" מלבש בתוך הארץ הזאת, שהוא בחינת גוף האדם, אבל בחינת 'איה', זהו בחינת נשמה שהיא נסתרת למעלה למעלה, ועקר החיים כששניהם מחברים יחד, ובחינת 'איה' מאיר בבחינת "מלא כל הארץ כבודו", שזהו תקון כל העולמות. והמיתה היא בחינת הסתלקות ופרוד, חס ושלום, בין שתי הבחינות הנ"ל. ואז לא נודע מקומו 'איה', אבל הצדיקים במיתתן קרויים חיים (ברכות יח.), כמו שאמר רבי שמעון בן יוחאי קדם הסתלקותו (זהר האזינו רפז:): "לא המתים יהללו יה" - רק 'שאני הני דאקרון חיים' (שונים אלו שנקראים חיים) וכנ"ל, הינו כי אף־על־פי שהצדיק נסתלק למעלה לבחינת 'איה', אף־על־פי־כן הוא מאיר גם בזה העולם ונחשב כאלו הוא חי ממש, אדרבא, עכשו הוא מאיר יותר ויותר, כמו שאיתא בזהר הקדוש (זהר אחרי עא:): 'צדיקיא שכיחי יתיר בהאי עלמא בתר דאסתלקו' וכו' (הצדיקים נמצאים יותר בעולם הזה אחרי שהסתלקו). כי הצדיק כל מה שעולה יותר ויותר לבחינת 'איה', הוא ממשיך משם הארה יותר ויותר לבחינת "מלא כל הארץ כבודו", כי עקר עבודת הצדיק בחייו ובמותו הוא לגלות אלקותו יתברך תמיד, וכל מה שנסתלק ועולה למעלה למעלה יותר ויותר, לבחינת 'איה' - הוא ממשיך משם יותר ויותר הארה להתגלות אלקות שנתגלה ויאיר יותר בחינת "מלא כל הארץ כבודו".

וזהו בחינת הלולא של רבי שמעון בן יוחאי ביום ל"ג בעמר שנסתלק, כי בכל שנה ושנה שאז נסתלק ביום הלולא דליה, עולה למעלה יותר ויותר ועקר כל העליות הם בחינת 'איה', כמו שאיתא בזהר הקדוש (תקונים שבסוף הזהר חדש דף קט): 'כד איהי סליקת מלאכי שאלין בגיניה איה מקום כבודו' (כאשר היא עולה – המלאכים שואלים אודותיה וכו'). וכל מה שנסתלק למעלה - יותר הוא מאיר לנו אלקותו בהתגלות יותר, וממשיך הארה יתרה מבחינת 'איה' לבחינת "מלא כל הארץ כבודו", שעל־ידי־זה יש לנו כח יותר לחפשו ולבקשו תמיד, עד שגם אנחנו נזכה למצאו ולא נשכח אותו ותורתו ומצוותיו לעולם, כמו שהבטיח לנו 'שבזהר דא יפקון מן גלותא' כנ"ל. וזהו ל"ג בעמר, בחינת (תהלים קיט): "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך", בחינת סתרי תורה, בחינת 'איה', שעל־ידי־זה זוכין לתשובה שלמה כנ"ל, אמן ואמן: