# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1443/63/7/

וזה בחינת מלאכת המשכן שנצטוו אחר מעשה העגל, כי המשכן הוא בחינת הקדשה הגבה הנ"ל, בחינת 'איה' שזוכין למצא על־ידי הבקשה והחפוש שמחפשין ומבקשין בעת שרחוקין מן הקדשה, והולכין נע ונד ומטלטל. כי המשכן לא היה לו קביעות מקום, ואז היתה, כביכול בחינת הקדשה מטלטלת, ולא נודע איה מקום כבודו, רק "במקום אשר ישכן שם הענן שם יחנו בני ישראל", "ויש אשר יהיה הענן" וכו' (במדבר ט, יז־יט), כי 'אלמלא לא חטאו ישראל היו נכנסין לארץ־ישראל מיד', ששם עקר קביעות מקום קדשתו. ושם עקר התגלות כבודו יתברך, כי שם כל העשרה קדשות שהם בחינת עשרה מאמרות שבהם ברא העולם בשביל כבודו יתברך, אך על־ידי שחטאו בעגל שהוא עבודה־זרה, שהוא מקומות המטנפים, ונפלו מאד ונתרחקו מכבודו יתברך מאד, על־כן היה תקונם על־ידי בחינה הנ"ל, על־ידי בחינת 'איה' כנ"ל, שעל־ידי־זה מחיין את עצמן אפלו אם נופלין לעבודה־זרה, שהוא מקומות המטנפים, כנ"ל.

וזה בחינת מלאכת המשכן שצוה השם־יתברך - שיבנו משכן מכסף וזהב ונחשת ושאר חפצים של חל, אשר על־ידי רבוי הכסף והזהב עשו את העגל, כמו שכתוב (דברים א, א): "ודי זהב" - כמו שפרש רש"י שם. וצוה עליהם השם־יתברך שבמה שקלקלו - בו יתתקנו, ושיחפשו ויבקשו הקדשה שם דיקא, וכל איש יבקש ויחפש אם נמצאו אצלו כסף וזהב וכו', ויביא אותו למלאכת המשכן, ועל־ידי־זה דיקא בנו את המשכן שהלך עמהם ממקום למקום, ובכל מקום שעמד - שם קנה קדשה גבה שם, והיו נוהגים שם כל הדינים הנוהגים בבית המקדש, וזר היה אסור לכנס למקום שעמד שם המשכן, וכל הדינים.

ואחר־כך כשפרקו את המשכן משם - היו מתרים כל הזרים, ואפלו טמאים לכנס לשם, כי זאת הקדשה הוא בבחינת 'איה', בחינת 'איה מקום כבודו', כי הוא קדשה גבה ונעלמת מאד, עד שאי אפשר לידע מקומו איה, רק במקום שזוכין למצאו כפי הבקשה והחפוש, שם זוכין שיתגלה קדשתו, ועל־כן לא היה להמשכן מקום קבוע, כי הוא בבחינת 'איה מקום כבודו' כנ"ל, ועל־כן נבנה המשכן מכסף וזהב ושאר חפצים שהם עסקי חל וכנ"ל. ועל־כן ל"ט מלאכות שבהם כלולים כל המשא־ומתן והעסקים, ממשכן גמרינן, כי קדשת המשכן הוא בחינת הקדשה הגבה שהיא בחינת 'איה', שזאת הקדשה נעלמת במשא־ומתן ול"ט מלאכות בכסף וזהב ושאר חפצים, כנ"ל: