# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1443/63/9/

וזה שנפלו ישראל לספקות קדם קבלת התורה, כמו שכתוב (שמות יז, ז): "היש ה' בקרבנו אם אין". ואיתא בזהר הקדוש (בשלח סד:) שבחנו אם בחינת הקדשה הנקרא 'יש' שורה בקרבם (עין לקוטי־תורה סוף פרשת עקב). אם בחינת 'אין', הינו כנ"ל. כי שני בחינות הנ"ל, שהם התגלות הקדשה, בחינת "מלא כל הארץ כבודו" ובחינת 'איה' כנ"ל, הם בחינות 'יש ואין'. ומחמת היסורים שהיה להם אז שלא היה להם מים, התחילו לפל לספקות ולא ידעו אם ה' בקרבם, ואזי הביא השם־יתברך עליהם עמלק. ואז הסתכלו כלפי מעלה, כי כך דרך האדם לפעמים - כל זמן שאין הבעל־דבר מתגבר עליו כל־כך, עדין הוא מתרשל לחפש אחר כבודו יתברך, אך כשהבעל־דבר מתפשט על האדם מאד ורוצה להפילו לגמרי, חס ושלום, ואזי מתעורר קדשת נפש האדם. ואז דיקא הוא מתחיל לדרש ולחפש 'איה מקום כבודו', שזהו בחינת מלחמת עמלק קדם קבלת התורה, כי עמלק הוא זהמת הנחש בחינת מקומות המטנפים הנ"ל, ששם אי אפשר למצא כבודו יתברך, בשום אפן רק צריכין לצעק אל ה' בקול חזק מאד לדרש ולבקש, איה, איפוא כבוד קדשתו יתברך.

ואז מתגברין עליו ועולין בתכלית העליה, בבחינת (שמות יז, יא): "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל", כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ראש השנה כט:): 'בזמן שהיה משה מגביה ידיו וישראל מסתכלין כלפי מעלה היו נוצחין'; ולכאורה קשה, למה עשה משה זאת על־ידי הרמת ידיו דיקא, היה לו לומר להם בפה מלא שישעבדו לבם למקום, ויעזר להם השם־יתברך?! אך באמת הוא ענין הנ"ל, שבעת שמתגבר תקף זהמת הנחש, חס ושלום, שהוא מקומות המטנפים, שהוא בחינת מלחמת עמלק, ששם אי אפשר למצא כבודו יתברך בשום אפן, אזי אי אפשר לדבר כלל מכבודו יתברך - רק לרמז בידיו כמו משה רבנו, עליו השלום, שהרים ידיו לרמז להם שיסתכלו למעלה, הינו אף־על־פי שמתגבר עכשו מקומות המטנפים כאלו, שהם בחינת מלחמת עמלק, שאי אפשר לדבר ולגלות שם כבודו יתברך, אף־על־פי־כן שאו עיניכם למרום והסתכלו למעלה ותדרשו ותבקשו ותחפשו 'איה אפוא הוא יתברך', ואז היו ישראל נוצחים. כי על־ידי־זה עולין בתכלית העליה לבחינת 'איה' כנ"ל. ועל־כן זכו אחר זה מיד לקבלת התורה, שהיא נמשכת מבחינת 'איה' שהוא 'בראשית', כנ"ל: