# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1443/64/2/

וזה בחינת תקף הנס הגדול של חנכה, כי מבאר בהתורה הנ"ל, ש אי אפשר לזכות לבחינת בטול הנ"ל, להכלל ברעוא דרעוין, בבחינת "רצוא ושוב" כי אם על־ידי שמעלין המלכות לשרשה, בבחינת (תקוני זהר, תקון כא, סא:): 'זרקא דאזדריקת לאתר דאתנטילת מתמן' (בבחינת טעם המקרא הנקרא זרקא, על שם שהיא נזרקת למקום שנטלה משם), ולהעלות המלכות לשרשה אי אפשר כי אם על־ידי ודוי דברים לפני התלמיד־חכם וכו', עין שם כל הענין הזה, מבאר שם מתחלת התורה עד סופה.

והכלל, ש מי שרוצה לילך בדרך הקדוש, צריך לשבר כל המדות והתאוות הנמשכין מהארבעה יסודות, שזה זוכין על־ידי ראית פני הצדיק, ועל־ידי הצדקה שנותנין להצדיק. ועדין אינו יודע באיזה דרך מהלך, עד שזוכה להתודות ודוי דברים לפני התלמיד־חכם וכו'. ועל־ידי־זה אתה נכלל באין־סוף וכו', וכנ"ל, ואזי כשהוא בבחינת 'ושוב', מאיר הרשימה להדעת שכלו טוב כלו אחד, שזהו בחינת "ה' הוא האלקים", שזאת הבחינה הוא מעין עולם הבא וכו', עין שם כל הקשר והבנין הנפלא והנשגב של התורה הנוראה הזאת: