# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1443/64/7/

וזה שמובא בשלחן ערוך (חשן־משפט, סימן קז, סעיף א): 'והאדנא גובין ממטלטלי דיתמי' (ועכשו גובים מהמטלטלים של היתומים) כי עכשו בעוונותינו הרבים הדורות פגומים בתקף הגלות ושכיח הרבה בני־אדם שמתים בעלי־חובות, וגם הם פגומים במעשיהם הרבה, רחמנא לצלן, כי הא בהא תליא כנ"ל, ואז אינו יכול להתתקן מיד בעפר קבורתו וצריך להתגלגל הרבה, ועליו נאמר (ישעיה כג, יב): "גם שם לא ינוח לך", שאין לו מנוחה בקבר וצריך לשוטט ולהתגלגל במה שיתגלגל כפי משפטו, עד שיברר מה שהיה צריך לברר, ואז ישוב להתתקן על־ידי בחינת עפר, ועל־כן אנשים כאלו, רחמנא לצלן, הם מקשרים עדין בהמטלטלים והחפצים שלהם גם אחר מיתתם, כי אינם שבים עמו אל העפר, כי גם הוא אין לו מנוחה שם מחמת שפגם הרבה ומת בעל־חוב, על־כן תקנו חכמינו ז"ל האדנא שיגבו ממטלטלין של המת, כי לא יצאו מרשותו לגמרי כמו בדורות הראשונים שלא היו פגומים כל־כך כנ"ל, וגם על־ידי־זה שגובין מהמטלטלין של המת, החובות שחיב הוא לו טובה ותקון גדול, כי על־ידי סלוק החוב נתבטל ממנו בחינת העבדות, שזה עקר תקונו. על־כן האדנא גובין ממטלטלי דיתמי, כי עדין לא נפרד מהם לגמרי. ועל־כן בודאי עדין השעבוד עליהם, ואזי בודאי הוא טובה גדולה לפניו כשיגבו מהם החובות שלו, ויבטלו העבדות ממנו, על־כן עתה גובין מהם: