# א

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1443/65/1/

והכלל, כי עקר הפרנסה והממון והעשירות נמשך מכלליות השגות בן ותלמיד, שהם בחינת הארת דרי מטה ודרי מעלה, שהם בחינת השגות והארות "מלא כל הארץ כבודו" ו'איה מקום כבודו' וכו', כי צריכין לכללם וליחדם זה בזה, כי אף־על־פי שעקר ההארה בדרי מעלה הוא בחינת 'איה' וכו', אף־על־פי־כן צריכין לכללם בבחינת "מלא כל הארץ כבודו" וכו', וכן בדרי מטה אף־על־פי שעקר הארתם הוא בחינת "מלא כל הארץ כבודו", בחינת "הקיצו ורננו שכני עפר", לעורר ולהקיץ ולהחיות את כל השוכני עפר המנחים בדיוטא התחתונה מאד מאד, אפלו אותם שהם בתוך הארץ ממש וכו', להאיר להם ולגלות להם, כי השם־יתברך עדין עמם וכו', כי "מלא כל הארץ כבודו" וכו', אף־על־פי־כן צריכין להאיר עליהם גם בחינת 'איה', בחינת 'מה', בחינת (זהר תרומה קכז.): 'מה חמית מה פשפשת מה ידעת', בחינת "עין לא ראתה" וכו', כדי שיהיה להם יראה וכו', עין שם. ועל־ידי כלליות העולמות שהוא בחינת כלליות שני ההשגות הנ"ל יחד, על־ידי־זה דיקא נמשך הפרנסה וכו', כמבאר שם כל זה, עין שם היטב היטב: