# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1443/65/3/

ובזה תלוי כל קיום התורה הקדושה, כי בזה תלוי כל הבחירה והנסיון של האדם וכל מה שעובר עליו כל ימי חייו, שהכל הוא בשביל הבחירה והנסיון - הכל בענין זה, כי דרך השם־יתברך שמאיר פניו בכל פעם, ובתוך כך מסתיר פניו. וזה הוא בכלליות ובפרטיות, ובפרטי פרטיות, בכלליות - זמן כל העולם, ובפרטיות - בכל דור ודור. וכן בכל אדם ובכל זמן, ועל־ידי־זה כל הנסיון והבחירה של כל אדם בכל עת כל ימי חייו. ומי שמשים לב לזה יכול לראות קצת מזה, בכל ההרפתקאות והתלאות וההצלות וההרחבות והישועות הנפלאות העוברין עליו בכל ימי חייו, וביותר בענין הפרנסה.

וכמו שראינו ביציאת מצרים מיום שנתגלה השם־יתברך למשה לגאלם עד הסוף, שבתחלה האיר ה' פניו למשה בהארה נפלאה, ושלחו לגאלם ומסר בידו מופתים ואותות נוראות לגלות אלקותו ולגאלם, כדי שיאמינו ישראל בו יתברך, עד שיזכו לקבל התורה. וכן היה שבא משה לישראל "ויעש האתת לעיני העם, ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את עמו וכו' (שמות ד, ל־לא). ואחר־כך תכף כשבא משה לפרעה לגאלם, ופרעה הקשה את רוחו, ולא די שלא הניחם לצאת ממצרים, אף גם הכביד עליהם העבודה ביותר לבלי לתן להם תבן וכו', אזי תכף נתעורר כפירות בדתן ואבירם והכרוכים אחריהם, עד שיצאו נצבים לקראת משה ואמרו (שמות ה, כא): "ירא ה' עליכם וישפט" וכו', וזה מחמת שהיה הסתרת פנים כזה, שלא די שלא זכו לגאלה כאשר הבטיחם משה, אף גם הכביד עליהם העבודה כל־כך.

וכן התנהג אחר־כך בכל פעם, כמבאר היטב בכל הפרשיות המדברים מיציאת מצרים, ובפרט בפרשת 'בשלח', שאחר שגמר השם־יתברך מעשהו על־ידי משה והוציאם ממצרים באותות נוראות כאלה, וכבר ראו דתן ואבירם וכל הכרוכים אחריהם, שהיה להם טינא בלב על משה - כלם ראו בעיניהם שדבר ה' אמת בפי משה, שאף־על־פי שפרעה הכביד עליהם העבודה אחר שבא משה לגאלם, אף־על־פי־כן "דבר אלקינו יקום לעולם" (ישעיה מ, ח), כאשר ראו בעיניהם שהוציאם משה רבנו ביד חזקה ובזרוע נטויה באותות ומופתים נוראים כאלה, אף־על־פי־כן כשבאו על הים וראו "והנה מצרים נסע אחריהם" (שמות יד, י), ורב ישראל הכשרים והתמימים עשו כהגן וכראוי "ויצעקו אל ה'" (יהושע כד, ז), כי תפסו אמנות אבותם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תנחומא בשלח ט) ומובא בפרוש רש"י (שם), אך היו בהם כתות המבקשים תואנה, והכל היה על־פי דבורים רעים ודעות רעות של ראשי החולקים שהם דתן ואבירם, שהטעו אותם כל־כך, עד שאמרו (שמות יד, יא): "המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר" וכו':

וכן אחר־כך כשהראה השם־יתברך את ידו הגדולה על־ידי משה, ובקע להם את הים והטביע את מצרים, וישראל עברו ביבשה בתוך הים ובזזו מהם הון רב מאד, אף־על־פי־כן אחר־כך הסתיר השם־יתברך פניו עד שהלכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים (שמות טו, כב), ואחר־כך (פסוק כג): ויבאו מרתה ולא יכלו לשתת מים ממרה כי מרים הם וכו'. ואז (פסוק כד): וילנו העם על משה לאמר מה נשתה וכו'. נמצא, שאף־על־פי שראו בתחלה הארת פנים כל־כך שהוציאם ממצרים וקרע להם את הים בנפלאות ונוראות כאלה, אף־על־פי־כן תכף כשהסתיר השם־יתברך פניו מהם בשביל נסיון ולא מצאו מים - באו בתלונות ומריבות, וכן היה בכל פעם.

ובפרט בענין המן שהוא בחינת פרנסה, כמו שכתוב (שמות טז, ד): הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא - והכל היה על־ידי דתן ואבירם, כי הם שיצאו לקראת משה במצרים כאלו מקנאים בשביל ישראל, ואמרו למשה ואהרן (שם ה, כא): "ירא ה' עליכם וישפט" וכו'. והם שעוררו כל התלונות ומריבות על ה' ועל משה, והם שהותירו מן המן אף־על־פי שראו נס נורא כזה - שיורד להם לחם מן השמים אשר לא נשמע כזאת ולא נראה כזאת מיום בריאת העולם. ומשה הזהירם (פסוק יט): איש אל יותר ממנו עד בקר - אף־על־פי־כן התחזקו ברשעותם וכפירותם והותירו מן המן, ואף־על־פי שראו שהבאיש וירם תולעים וכו', ואחר־כך ביום הששי מצאו לחם יומים ולא הבאיש (פסוק כד) כאשר אמר משה, אף־על־פי־כן יצאו ללקט ביום השביעי (פסוק כז).

וכן אחר־כך כשלא היה מים ברפידים לשתות, כתיב (שם יז, ג): וילן העם על משה, למה זה העליתנו ממצרים להמית אתי ואת בני ואת מקני בצמא וכו'. ואז נתן להם את הבאר וכו', ויקרא שם המק ום מסה ומריבה על ריב בני ישראל ועל נסתם את ה' לאמר היש ה' בקרבנו אם אין (שם יז, ז), ועל־ידי־זה (שם יז, ח): ויבא עמלק, כמו שפרש רש"י שם. וכן אחר־כך כל ימי משה התנהג כך כמפרש בתורה.

וכן אחר־כך בכל דור ודור, בימי השופטים והמלכים - שבכל פעם האיר ה' פניו ועשה להם אותות גדולות, ואחר־כך הסתיר פניו ואז היו להם נסיונות ורבים עמדו בנסיון, וזכו לשני עולמות לנצח, ורבים נכשלו וסרו מדרכי ה' על־ידי־זה, וקצת פרקו על לגמרי, עד שגרמו להחריב הבית־המקדש פעמים, ועדין הגלות מתארך על־ידי־זה, כי גם עתה בתקף אריכות מרירות גלותנו התגברה ההסתרה שבתוך הסתרה מאד מאד, ונתקים בעוונותינו הרבים (דברים לא, יח): "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא" וכו', אף־על־פי־כן מי שחפץ באמת להתקרב להשם־יתברך ולתורתו הקדושה הוא רואה גם עתה בכל פעם, הארת פני ה' וחסדיו ונפלאותיו הנוראות בתוך עצם ההסתרות הרבות מאד. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (יומא סט:): 'הן הן גבורותיו הן הן נוראותיו, שה אחד בין שבעים זאבים' וכו'.

וכמו כן הוא בפרטיות ובפרטי פרטיות בכל אדם ובכל עת ובכל יום ויום, ואי אפשר לבאר כל זה, רק המשכיל החפץ באמת יכול להבין ולראות כל זה, כמה נסים ונפלאות השם־יתברך עושה עמנו גם עתה בכל עת עם כלליות ישראל, ובפרטיות עם כל אחד ואחד, בכלליות כל ימי חייו, ובפרטיות בכל עת, כמו שאנו אומרים שלש פעמים בכל יום: על נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת ערב ובקר וצהרים וכו':