# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1443/65/4/

והכלל, שכל הבחירה והנסיון של האדם, בפרט בענין הפרנסה, שזה כמעט העקר שמטריד ומבלבל את האדם מלהשתדל להתקרב להשם־יתברך ולתורתו, עקר הנסיון הוא בבחינה הנ"ל, מה שהשם־יתברך מראה פני חסדו וישועתו בכל פעם ותכף מסתיר פניו, ואזי המסית שבלב האדם מכניס בו דאגות ויגונות ותואנות בלב כאלו אי אפשר לו לעסק בתורה מחמת על הפרנסה, כאשר יכול להבין כל אחד בעצמו - אם ישים לב באמת על כל דרכיו ולהבין כל דברינו אלה, להבין מזה רמזים לעצמו בכל עת.

כי עקר הפרנסה והעשירות נמשך רק מבחינה הנ"ל, מבחינת כלליות העולמות עליון בתחתון ותחתון בעליון, שהוא בחינת שני ההשגות הנ"ל של בחינת 'בן ותלמיד', שהם בחינת 'מלא ואיה', שהם בחינת 'סתים וגליא' 'גליא וסתים', שמגלה ומאיר פניו בכל פעם על־ידי עצם החסדים והישועות והנפלאות שעושה עמנו בכל יום ובכל עת בכלליות ובפרטיות ומסתיר פניו וכו', ואחר־כך חוזר ומגלה פני חסדו, וכן מתנהג בכל עת. ובאמת גם בתוך תקף ההסתרה עצמה מאיר פניו יתברך בבחינת ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא וכו', וענתה השירה הזאת וכו'. שהבטיח שהתורה לא תשתכח מישראל אפלו בתקף ההסתרה שבתוך ההסתרה, וכמו שכתוב (ישעיה מה, טו): "אכן אתה אל מסתתר אלקי ישראל מושיע" - שגם בתוך ההסתרה עצמה הוא יתברך אלקי ישראל מושיע.

ומי שמאמין בזה בשלמות - זוכה לפרנסה ועשירות דקדשה, כי כל הפרנסה והעשירות נמשך מזה, כי זה בחינת כלליות השגת בן ותלמיד, שהוא בחינת ים החכמה, שמשם מקבל המלכות הפרנסה, כמו שמבאר שם, וכל השקרים וההכחשות שבין אדם לחברו בענין הממון והפרנסה, הכל נמשך מפגם שפוגם ועושה פרוד, חס ושלום, בין שני ההשגות הנ"ל, שמשם כל היגונות והדאגות והעצבות של חסרון הפרנסה, עד שבא לידי הכחשות לכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד וכו' (ויקרא ה, כא), כי אם היה מאמין בהאמת כי "מלא כל הארץ כבודו" והוא יתברך הזן ומכלכל כל העולם בטובו, וכמו שרואה בעיניו שהשם־יתברך החיה וזן וכלכל אותו בחסדו עד הנה, בודאי לא היה בא לידי כפירה והכחשה לכפר ממון חברו, וגם לא היה דואג כל־כך על הפרנסה, רק היה בוטח בה' כאשר זן אותו עד הנה בכמה וכמה שנויים ודרכים נפלאים - כן יכול לעשות נפלאות גם עתה לפרנסו ביתר שאת, כי כל אדם שבעולם יכול לראות נפלאות ה' בפרנסתו, ואפלו מי שפרנסתו דחוקה ומצמצמת מאד, אף־על־פי־כן גם זה מעט המזון והכסות שבצמצום, הכל בא לו בדרכים נפלאים ובהשגחה גדולה מאתו יתברך על־ידי סבות שונות שסבב השם־יתברך עד שפרנס וזן אותו בכל יום:

ואי אפשר לבאר כל זה, רק כל המאמין בהשגחתו יתברך ומשים לב לדרכיו יכול להבין כל זה, וצריך לשום לב לזכר היטב כל מה שעבר עליו עד הנה - בכמה סבות שונות עזר לו השם־יתברך בכל הדברים, ובפרט בענין הפרנסה, ובכל פעם היו לו חסרונות הרבה, והשם־יתברך לא עזב חסדו בכל יום ופרנס אותו בכל יום ובכל עת, בהשגחה נפלאה, ואם עתה נדמה לו שנתעכב הפרנסה - יבטח בה', כי גם עתה לא יעזב חסדו, ומאן דברא יומא ברא מזונא וכו' (תנחומא בשלח כ), ויבטח בה' וישען באלקיו, כמו שכתוב (תהלים סח, כ): "ברוך ה' יום יום יעמס לנו האל ישועתנו סלה", וכן בפסוקים הרבה.

כי עקר נסיון הפרנסה הוא ממש כמו הנסיון של המן שירד בכל יום ולא ירד בפעם אחת על כל השנה, והכל בשביל נסיון ובחירה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תנחומא שם ב): 'כדי שיתלו עיניהם למרום', וכמו כן מתנהג עכשו, וכמו שכתוב (ירמיה ב, לא): "הדור אתם ראו דבר ה'" - 'ראו במה נתפרנסו אבותיכם' (תנחומא, שם כא), כמו שאמרו רבותינו ז"ל: 'שירמיה הוציא להם צנצנת המן' וכו'. ובזה גלה לנו והראה לנו כי גם עתה אנן נזונין בבחינת 'מן' ממש. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (שם כ): 'לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן', דהינו מי שמאמין בהשגחתו יתברך שפרנסתו בבחינת 'ירידת המן' ממש וכנ"ל [ועין מזה במקום אחר (הלכות שלוח הקן, הלכה ה', אות טו)].

אבל מי שפוגם בזה ורוצה שהשם־יתברך יגלה לו פני חסדו בכל עת, ותכף כשנדמה לו איזה הסתרת פנים על־ידי החסרונות שחסר לו בכל פעם, על־ידי־זה בא בלבו תלונות ודאגות ויגונות, ומתבטל מתורה ותפלה, עד שיוכל לבוא לידי הכחשה לכפר ממון חברו על־ידי־זה, שנחשב כאלו עובד עכו"ם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תנא־דבי־אליהו רבה פרק כו), כי הוא בחינת כפירה ממש, רחמנא לצלן, כי אם היה מאמין בהשם־יתברך, בודאי לא היה כופר בממון חברו, ועקר הכפירה נמשכת מפגם הנ"ל שעושה פרוד בין 'מלא' ו'איה'. ורוצה לראות ולהבין הכל בעיניו, אבל באמת צריכין להבין שאי אפשר להשיג דרכיו יתברך בשלמות, כי הוא יתברך סתים וגליא, שזהו בחינת 'מלא' ו'איה', שבאמת כלו אחד רק שאי אפשר להבין כל זה, וצריכין להתחזק באמונה גדולה בכל זה, בפרט בעת שנדמה לו איזה הסתרת פנים, חס ושלום, להאמין שגם שם מסתר השם־יתברך והשגחתו וחסדו "כי חסדי ה' כי לא תמנו" וכו' (איכה ג, כג), ובודאי יעזר לו השם־יתברך ויחזר ויגלה פני חסדו כאשר כן עבר עליו כמה פעמים, וכנ"ל: