# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1443/65/6/

ועל־כן הבא לפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה, אף־על־פי שאין הכחשה, כי מאחר ששלטה סטרא דמותא - שמת הלוה, אי אפשר לברר האמת כי אם על־ידי השבועה שהיא בחינת התקשרות וכלליות שתי ההשגות הנ"ל. כי עקר המיתה נמשכת מפגם הנ"ל שפגם אדם הראשון בחטאו, ועשה פרוד בין שתי ההשגות הנ"ל, שמשם נמשכת המיתה שמפריד בין הנפש והגוף בחינת (רות א, יז): "כי המות יפריד", כי שרש הנפש נמשך מבחינת 'איה', והגוף נמשך מבחינת 'מלא' בחינת מלכות, וצריכים לחברם ולכללם יחד, שזה עקר החיים, אבל על־ידי פגם אדם הראשון וחטאי הדורות גורמים פרוד, חס ושלום, עד שמכרח הנפש לפרד מן הגוף, שזהו בחינת פרוד בין ההשגות הנ"ל.

ועקר התקון על־ידי הצדיקים האמתיים 'שהם במיתתם קרויים חיים' (ברכות יח:), כי המות אינו מפריד ביניהם בין הנפש והגוף, על־ידי שקימו התורה והמצוות בשלמות, שעל־ידי־זה עקר החבור והכלליות. ועקר התקון על־ידי הדעת שמשאיר אחריו הצדיק האמת, שזה עקר החליפות על־ידי שגם אחר הסתלקותו למעלה למעלה הוא מאיר בדרי מטה, כמבאר היטב בהתורה הנ"ל. וכן כל אדם כפי קיומו את התורה והמצוות וכפי התקרבותו לצדיקי אמת - כן מבטל סטרא דמותא וזוכה לחיים גם אחר מיתתו.

ועל־כן מאחר ששלטה סטרא דמותא, שהוא בחינת פרוד, שמשם אחיזת השקר שהוא הפך האמת, שהוא סמא דחיי, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין צז.) לענין אתרא דהוו קרו ליה קשטא (מקום שהיו קוראים לו 'אמת') שלא היו מתים שם על־ידי שלא היה שם שקר. נמצא, שמיתה הוא בחינת שקר - על־כן כששלטה סטרא דמותא - אי אפשר לברר האמת, כי אם על־ידי השבועה שהוא בחינת התקשרות וכלליות העולמות בחינת חיים כנ"ל. ועל־כן ברב השבועות נזכר לשון 'חיים', כמו שכתוב (שמואל־א' יט, ו): "חי ה'" וכו'. או על כל פנים 'חי נפשי', כי השבועה בחינת חיים כנ"ל: