# הלכה א

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1658/61/

כשעושה השליח בעדים, אזי אם נאבד - הוא על אחריות המלוה.

כי שני עדים הם בחינת 'פי שנים', שהוא בחינת לשון הקדש, שהוא הקיום של כל הדברים, כי כל העולם נברא בלשון הקדש, וכמו שאומרים (תפלת שחרית): 'ודבריו חיים וקימים לעד'. וזה בחינת (דברים יט, טו): "על־פי שנים עדים יקום דבר", שעל־ידי בחינת 'פי שנים', על־ידי־זה "יקום דבר" - בחינת 'ודבריו חיים וקימים', כנ"ל. ועל־כן אף־על־פי כשעושה השליח שלא בפני הלוה - יכול לחזר. ואם נאבד - הוא על אחריות הלוה, אבל כשעשאו בפני עדים שהם בחינת 'פי שנים' כנ"ל - אזי הדבר קים ואין יכול לחזר, ועל־כן אם נאבד - הוא על אחריותו של המלוה, כנ"ל: