# א

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1658/62/1/

על־פי המאמר 'בחצצרות וקול שופר' וכו', בלקוטי הראשון בסימן ה, עין שם. והכלל, כי צריך כל אדם לומר כל העולם לא נברא אלא בשבילי, ועל־כן אני צריך לראות ולעין בכל עת בתקון העולם וכו', וצריכין לידע בין קדם גזר דין לאחר גזר־דין וכו', וזה זוכין על־ידי שעושין המצוות בשמחה גדולה כל־כך, עד שאין רוצה בשום שכר עולם הבא בשביל המצוה וכו', וזהו החלוק שבין נבואת משה רבנו לבין נבואת שאר נביאים וכו', כי מי שעושה המצוה בשביל שכר עולם הבא - זה בחינת אספקלריא שאינה מאירה, כמו אדם שרואה איזה דבר מרחוק, כן הוא עושה המצוה בשביל שכרה הבא לעת רחוק, הינו אחר עולם הזה, ושלום שכר נקרא בשם נביא וכו', אבל זה שעושה המצוה ויש לו שמחה מהמצוה בעצמה עד שממאס בכל מין שכר וכו' - זה בחינת נביא בבחינת אספקלריא המאירה וכו', ואז הוא יכול לידע בין קדם גזר־דין לאחר גזר־דין וכו', כי המצוות הם אחדותו יתברך, ומי שעושה המצוה בשמחה מהמצוה בעצמה, נמצא כשנכנס בהשמחה שבמצוה הוא נכנס בשמחת הקדוש־ברוך־הוא שמשמח במעשיו וכו', ועל־ידי־זה יכול לידע בין קדם גזר־דין לאחר גזר־דין ולתקן העולם ולמלאות חסרון העולם וכו', עין שם כל זה היטב וכו'.