# י

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1658/62/10/

ועל־כן עקר ההמתקה ובטול הדינים לגמרי הוא רק על־ידי־זה הצדיק האמת, שזכה לעשות כל המצוות בשמחה גדולה כל־כך, עד שיש לו שמחה מהמצוה בעצמה, עד שאין רוצה שום שכר עולם הבא בשכר המצוה וכו'.

נמצא, שזה הצדיק אינו שום בחינת מקבל כלל, כי אינו רוצה באמת לקבל שום שכר עולם הבא כלל, והוא יגע ועובד השם־יתברך תמיד יומם ולילה ביגיעה גדולה ובעבודה רבה מאד, ואינו נהנה מן העולם כלל אפלו באצבע קטנה, כמו שאמר רבנו הקדוש לפני מיתתו (כתבות קד.): גלוי וידוע לפניך שיגעתי בעשר אצבעותי וכו', ולא נהניתי אפלו באצבע קטנה, וכמו שרמז רבנו ז"ל בהמעשה של השבעה בעטלירש (ספורי־מעשיות, מעשה יג), שהיא מדברת מן הצדיקים הקדמונים, שמרמז שם, שהצדיקים הגדולים האמתיים אין להם שום הסתכלות בעלמא בזה העולם כלל, וגם אין שומעין שום קול של זה העולם, וגם אין מדברים שום דבור בזה העולם שאינו שבחים להשם־יתברך, וגם אין רוצים להניח שום הבל ונשימה בזה העולם וכו', וכיוצא בשאר האיברים והחושים, וכמובא בזהר הקדוש (תרומה קמא:): 'זכאה מאן דלא איתהני מדיליה כלום' (אשרי מי שלא נהנה משלו כלום). נמצא, שהצדיקים הגדולים האמתיים אינם מבקשים ונהנים מזה העולם אפלו כחוט השערה דק מן הדק, והם עובדים ומיגעים בכל כחם כל ימיהם בעבודת ה' באמת, ואף־על־פי־כן אינם חפצים שום עולם הבא כלל, רק כל שמחתם הוא בהמצוה בעצמה, שעקר שמחתם הוא מה שהם זוכים בחייהם לעשות רצון השם־יתברך, כי אין תענוג ושמחה יותר מזה, שילוד אשה טפה סרוחה קרוץ מחמר, יזכה לעשות רצון השם־יתברך, אל מלך חי וקים אדון כל, אשר לגדלתו אין חקר. ובאמת, אי אפשר לזכות לזה כי אם על־ידי הבחינות הנאמרים שם במאמר הנ"ל, דהינו על־ידי שמפשיט עקמימיות שבלבו על־ידי בחינת רעמים, שהם בחינת 'תפלה בכח' להתפלל עם כל הכחות וכו', ובלבד שיזהר מחמוץ המח וכו', כמו שמבאר שם, עין שם.

נחזר לעניננו, כי זה הצדיק שזוכה לזה לעשות המצוות בשמחה גדולה מהמצוה בעצמה, עד שאינו רוצה באמת שום שכר עולם הבא כלל - זה הצדיק אינו בחינת מקבל כלל, ועל־כן הוא זוכה לשמחה גדולה לשמחה בתכלית, כי עקר השמחה כשאינו בחינת מקבל כלל ששם אחיזת העצבות כנ"ל. ועל־כן זה הצדיק דיקא הוא יכול להמתיק כל הדינים מן העולם ולמלאות חסרון העולם, כי כל החסרונות והדינים, חס ושלום, נמשכין משרש הדין שנאחז בתחלת הבריאה, על־ידי בחינת העצבות מחמת שהיה העולם בבחינת מקבל וכו', כנ"ל. ועל־כן על־ידי הצדיק הזה - נמתק ונשלם הכל, כי עכשו על־ידי הצדיק הזה שאינו בחינת מקבל כלל, שזכה לתכלית השמחה, על־ידו עולה כל העולם כלו שנברא בשבילו, כי עכשו כל העולם כלו אינו בחינת מקבל כלל. כי בודאי היה ראוי לברא את העולם בשביל הצדיק הזה שהוא בחינת 'משה' - שאינו מקבל כלל, שזכה לתכלית השמחה, שבשביל זה היה עקר כונת הבריאה, כדי לזכות לשמחה הזאת שאין זוכין אליה כי אם כשאינו מקבל כלל כנ"ל, שעל־ידי־זה נמתק הכל, כנ"ל: