# יג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1658/62/13/

וזה בחינת מילה ופריעה, ומל ולא פרע כאלו לא מל, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת קלז:), כי עור הערלה ועור הפריעה החופים על הברית־קדש - הם בחינת שני קלפות החופין על הצדיק, שכל אדם צריך להתיגע לחתכם ולשברם ולבטלם, כי עור הערלה הוא בחינת רע גמור, כידוע - זה בחינת הקלפה הגמורה שמסית את האדם מדרכי השם־יתברך ורוצה למנעו מדרך החיים לגמרי ולבטלו ממצוותיו יתברך לגמרי, חס ושלום, וזה בודאי צריכין להכניע ולשבר, אבל אפלו כשזוכין לחתך ולשבר הקלפה הזאת, וזוכין לעבודת השם־יתברך ולעשות מצוותיו יתברך לסור מרע ולעשות הטוב, אף־על־פי־כן עדין צריכין לשבר הקלפה הדקה שהוא בחינת נגה, שהיא בחינת עור הפריעה, שאחיזתה נשתלשל ממי שלא זכה לזכך עצמו לגמרי, ורוצה עדין שכר עולם הבא בשביל מצוותיו שהוא מקבל עדין, שמשם אחיזת העצבות והדין, שמשם נשתלשל אחיזת הקלפות כנ"ל, אבל מחמת שזה הצדיק אינו מקבל גמור, כי אף־על־פי־כן זכה להשתכר שכר משלם בשכר מצוותיו, רק שיש בו אחיזה דקה מבחינת מקבל, בחינת עצבות, על־כן נשתלשל על־ידי־זה קלפה דקה, שהוא בחינת קלפת הפריעה, שצריכין לקרעה ולגרשה כדי לגלות הארת הצדיק יסוד עולם, שהוא בחינת משפיע. כי אי אפשר שיתגלה הארת הצדיק בחינת משפיע, כי אם כשמזככין עצמו עד שאין בו שום אחיזת מקבל כלל, דהינו כשמבטל שתי הקלפות הנ"ל, שמבטל גם אחיזת הקלפה הדקה השניה, דהינו שאינו רוצה לקבל אפלו שכר עולם הבא בשביל מצוותיו וכו', כנ"ל, שעל־ידי־זה דיקא נתגלה הארת הצדיק שהוא בחינת משפיע, כנ"ל:

ועל־כן נקרא 'פריעה' לשון פריעה ושלום, בחינת פריעת בעל־חוב, כי על־ידי כל המצוות שעושין פורעין ומשלמין להשם־יתברך את חוב ההלואה שחיבין לו מתחלת הבריאה כנ"ל, בתחלת הענין עין לעיל. אבל אי אפשר לפרע ולשלם להשם־יתברך את החוב כי אם על־ידי הצדיק שעושה המצוה בשמחה מהמצוה בעצמה שעל־ידי־זה דיקא עולה כל העולם וחוזר לשרשו וכו', כנ"ל. נמצא, שדיקא על־ידי בחינת מצות פריעה, שהוא בחינת הצדיק הנ"ל שמכניע הקלפה השניה כנ"ל, על־ידי שאינו רוצה לקבל שום עולם הבא, על־ידי־זה דיקא פורעין ומשלמין להשם־יתברך כל חוב הבריאה כנ"ל. ועל־כן נקרא פריעה בחינת פריעת בעל־חוב וכו', וכנ"ל: