# כב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1658/62/22/

וזהו בחינת מצות הלואת חן וגמילות חסד, כמו שכתוב (שמות כב, כד): "אם כסף תלוה את עמי", ואמרו רבותינו ז"ל (מכילתא יתרו יא) שהוא חובה. כי אנו צריכין להתדבק במדותיו, וכמו שהשם־יתברך היה מקים עולמו בחסד בתורת הלואה מיום הבריאה עד מתן תורה, שכל העולמות היו מתקימין רק בתורת הלואה וחסד וכנ"ל, וגם אחר מתן־תורה בכל עת שעוברין רצונו, חס ושלום, היה ראוי שיחזר העולם לתהו ובהו, כי אין קיום להעולם בלא התורה, ואז העולם, ובפרט האדם החוטא - מתקים רק בחסדו בבחינת הלואה, שהשם־יתברך מרחיב לו זמן עד שישוב וישלם ויסלק לו מה שנתחיב חובות הרבה על־ידי עוונותיו, שזהו בחינת ארך אפים, בחינת 'ארכא אתיהיב ליה' (תרגום יונתן חבקוק ג), שהוא בחינת הרחבת הזמן שהשם־יתברך גומל חסד עם האדם, וממתין ומרחיב לו זמן אחר זמן - זמן זמנים טובא עד שישוב - שאז יסלק הכל, כי על־ידי־זה נקרא תשובה 'זרקא', על שם 'דאזדריקת לאתר דאתנטילת מתמן' (הטעם של זרקא, הוא על שם שנזרקת למקום שנלקחה משם), שמחזיר ומשיב הדבר למקום שנטל משם, כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (סימן לה). נמצא שהשם־יתברך מקים מצות גמילות חסד והלואת חן הרבה מאד בכל עת ושעה, כמו כן אנו חיבים להתדבק במדותיו ולרחם על העניים ולהלוות להם ולבלי להיות לו כנושה, כמו שכתוב במקרא הנ"ל, כמו שהשם־יתברך אינו נוגש אותנו ומאריך לנו עד שנסלק לו מעט מעט עד שנזכה לסלק הכל, אמן: