# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1658/62/3/

נמצא, שכל המצוות הם בחינת פרעון חוב ההלואה להשם־יתברך. ועל־כן נקראו המצוות בלשון חיובים וחובות, כמרגל הלשון אצל כל המצוות 'יוצא אדם ידי חובתו' לענין מצה ושופר וסכה, וכן אצל כל המצוות. כי כל זמן שאין זוכה לעשות המצוות - הוא בעל־חוב לשלם להשם־יתברך כל הוצאות הבריאה שהוציא מכח אל הפעל בתורת הלואה בשבילו, וכשעושה המצוה בשלמות - הוא יוצא ידי חובתו, כי מסלק חוב ההלואה להשם־יתברך, כי מחזיר הכל לשרשו על־ידי המצוות כנ"ל, ועל־כן הרשע שאינו מקים המצוות נקרא לוה רשע ולא ישלם (תהלים לז, כא), כי לכאורה תמוה, מפני מה מכנה דוד המלך, עליו השלום את הרשע בשם לוה רשע וכו', וכי אין האדם נקרא רשע כי אם בשביל עברה זו לבד שלוה ואינו משלם? והלא מצינו כמה רשעים שפורעין במועדם ובזמנם, ואף־על־פי־כן הם רשעים גדולים מאד ועוברים על כל התורה כלה, רחמנא לצלן. אך על־פי הנ"ל מכון ומדקדק היטב, כי כל מי שהוא רשע בשביל איזה עברה שהוא, נקרא לוה רשע ולא ישלם, כי מאחר שעובר על מצוות התורה ואינו יוצא ידי חובתו לשלם להשם־יתברך כל חוב ההלואה של הבריאה המטל עליו, ועל־כן בודאי נקרא לוה רשע ולא ישלם, כי אינו משלם להשם־יתברך ידי חובתו וכנ"ל: