# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1658/62/9/

וכשבר א השם־יתברך את הבריאה, ואז לא היה עדין שום עבודה ושום אתערותא דלתתא כלל, והצרך לברא את הבריאה בחסדו בתורת חסד לבד, ועל־כן היה אז העולם בבחינת מקבל, מאחר שנברא רק בחסד חנם לבד בלי שום אתערותא דלתתא, ובשביל זה היה אחיזת הדין בבריאת העולם. ואיתא, שעקר אחיזת הדין הוא רק על־ידי שנברא העולם בלי אתערותא דלתתא, כמובן בכתבי האר"י ז"ל, הינו כנ"ל, שמחמת שבשעת בריאת העולם שלא היה עדין שום אתערותא דלתתא כלל, רק ברא את העולם בחסדו לבד במתנת חנם. נמצא, שהיה כל העולם בבחינת מקבל שהוא בחינת 'עצבות' כנ"ל, ועצבות הוא סטרא דדינא, כידוע, ועל־כן בהכרח היה אחיזת הדין בשעת בריאת העולם מחמת שלא היה אתערותא דלתתא, הינו כי מחמת זה היה העולם בבחינת מקבל שהוא בחינת 'עצבות', בחינת דין כנ"ל. ומהדין הזה נשתלשלין ובאין כל החסרונות וכל הגזרות, חס ושלום, הבאין על העולם.

ועל־כן אי אפשר להמתיק הדין הזה ולתקן העולם ולמלאות חסרון העולם, כי אם על־ידי הצדיק האמת שזוכה לעשות המצוות בשמחה גדולה מהמצוה בעצמה, ואינו רוצה לקבל שום שכר עולם הבא, שזה הצדיק דיקא יכול לתקן העולם מכל החסרונות ולהמתיק כל הדינים, כי זה הצדיק אינו בחינת מקבל כלל ואין בו שום אחיזת העצבות והדין כלל. כי כל זמן שאין זוכין לבחינה זו רק הוא רוצה עדין שכר עולם הבא בעד מצוותיו, אף־על־פי שהוא צדיק גמור באמת ויש לו עולם הבא הרבה וחלקו בחיים, אשרי לו, אף־על־פי־כן עדין יש בו אחיזת בחינת מקבל קצת, שהוא איזה אחיזה מבחינת עצבות, כי אף־על־פי שזכה להשתכר שכר עולם הבא שלו בשכר מצוותיו ומעשיו הטובים, אף־על־פי־כן הכל הוא מתנת חנם והוא בחינת מקבל, כי "מי הקדימני ואשלם" כתיב (איוב מא, ג), וכמו שדרשו רבותינו ז"ל (ויקרא רבה כז, ב): כלום עשה לי מזוזה עד שלא נתתי לו בית? כלום עשה לי ציצית עד שלא נתתי לו בגד? כנ"ל. וגם המזוזה בעצמה והציצית בעצמן הם גם־כן של השם־יתברך, וגם כל כח האדם וחיותו וגופו ואיבריו הכל של השם־יתברך לבדו, כי "ממך הכל ומידך נתנו לך" (דברי־הימים־א' כט, יד). ואם־כן, במה זכה האדם להשתכר שכר עולם הבא על־ידי עבודתו מאחר שהכל של השם־יתברך, כי כל מעשים הטובים הכל מאתו לבד? ועל־כן כל זמן שהאדם רוצה שכר בשביל מצוותיו, אף־על־פי שבאמת יזכה לשכר טוב הצפון, אף־על־פי־כן הוא בבחינת מקבל, כי "מי הקדימני ואשלם", כנ"ל, ומאחר שהוא עדין בבחינת מקבל, על־כן אין לו כח להמתיק הדין הנאחז בהעולם שהכל נשתלשל מהדין הנאחז מתחלת הבריאה שהוא רק מחמת שהיה העולם בבחינת מקבל שהוא בחינת 'עצבות' הפך השמחה, כנ"ל.

ועל־כן זה הצדיק בודאי אינו יכול להמתיק ולבטל הדין לגמרי, מאחר שהוא גם־כן עדין בבחינת מקבל מאחר שרוצה לקבל עולם הבא וכו', וכנ"ל, ובודאי אין שמחתו מהמצוה בשלמות, כי עקר השמחה הוא כשאינו בבחינת מקבל כלל, כי בבחינת מקבל - שם נאחז העצבות שהוא הפך השמחה וכנ"ל, ובשביל זה אינו יכול למלאות חסרון העולם, דהינו להמתיק הדין, כנ"ל: