# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1658/63/11/

וזה בחינת המן שהוא עמלק מזרע עשו, שהוא עקר הרב דקלפה, שרוחו היה גדול מאד מאד בשעתו, כמבאר בהמגלה מעצם גדלתו בשעתו, כמו שכתוב (אסתר ג, א): גדל המלך את המן וינשאהו וישם את כסאו וכו', וכל עבדי המלך וכו', כרעים ומשתחוים להמן וכו', מחמת שממנו נמשך להם כל החיות להשלים כל החסרונות שלהם, אבל ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה (שם ג, ב), כי ידע שהוא עבודה־זרה בחינת הרב דקלפה, שבאמת חיות שלו אינו חיות כלל, ואינו יכול להשלים שום חסרון באמת, רק מרמה ומטעה בני־אדם לפי שעה קלה.

ועל־כן נתקנא בו המן הרבה. וזהו (אסתר ה, יא): ויספר להם המן את כבוד עשרו ורב בניו - 'ורב' דיקא, דהינו שבניו שהם עשרת בני המן, בחינת עשר כתרין דמסאבותא, שהם כנגד עשרת הדברות, שהם כלל התורה ששם הרוח־חיים דקדשה. ובניו עשרה היו לעמת זה בקלפה, שמשם הרוח־חיים דסטרא אחרא שנמשך מהרב דקלפה בחינת ורב בניו, 'רב' דיקא, בחינת הרב דקלפה. וזהו כבוד עשרו - כי העשירות מצפון, כמו שכתוב (איוב לז, כב): "מצפון זהב יאתה" וצפון חסר, ומשם צריכין להשלים כל החסרונות. והתפאר בעשירות שלו שיש לו עשר גדול להשלים כל החסרונות, כי "הכסף יענה את הכל" (קהלת י, יט), וכל מה שחסר לאדם - יכול לקנות בכסף, נמצא, שעשירות הוא בבחינת שלמות החסרונות.

אבל באמת העשירות והממון דסטרא אחרא - אינו עשירות כלל, כי בכל פעם חסר לו יותר, בבחינת 'מרבה נכסים מרבה דאגה' (אבות ב, ז), וכמו שאנו רואין מניה וביה בהמן עצמו, ימח שמו, שאפלו בעת עצם גדלתו, בשעתו שהיתה השעה משחקת לו מאד, והתפאר והתגאה הרבה לפני אשתו ואוהביו בכבוד עשרו ורב בניו (אסתר ה, יא), ספר להם בעצמו גדל מכתו וכאבו וחסרונו, כמו שכתוב (שם ה, יג): וכל זה איננו שוה לי בכל עת וכו'.

נמצא, שאפלו בעת גדלתו הרמה היה מלא כעס ומכאובות. וכן הוא מכה מהלכת ברב בני־אדם, שאינם מסתכלים על התכלית - כל אחד ואחד כפי מה שלא טהר את עצמו עדין מקלפת וזהמת המן־עמלק, שהוא זהמת הנחש - כמו כן הוא מלא יסורים וחסרונות תמיד אפלו בעת גדלתו, ובפרט מי שיש קנאה בלבו על גדלת ועשירות חברו - שאז כל הון דעלמא אינו מספיק לו, כי יש שעינם רעה כל־כך, שאפלו אם הוא מרויח אלפים - נפשו מרה לו על מה שחברו מרויח איזה רוח, מכל שכן כשרואה מי שמרויח יותר ממנו, שזה נמשך מהרב דקלפה שאומר: וכל זה איננו שוה לי בכל עת וכו':