# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1658/63/12/

כי המן נתקנא מאד על שראה ש מרדכי אינו "כרע" ומשתחוה לו, ואינו רוצה לקבל הרוח־חיים ממנו, כי סבר שכבר כל הרוח־חיים אצלו, חס ושלום, ואי אפשר לשום צדיק בחינת מרדכי לקבל חיות כי אם ממנו, ועל־כן נתמלא חמה על מרדכי ורצה להרגו (ה, ט), כי סבר שיש בידו להמיתו ולגזל הרוח־חיים שלו, כי סבר שכל הרוח־חיים הוא אצל סטרא דידיה, חס ושלום. ועל־כן יעצו אותו לעשות עץ גבה חמשים אמה (אסתר ה, יד), זה בחינת "עץ הדעת טוב ורע", שמשם יניקת המן הרשע, ימח שמו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (חלין קלט:): המן מן התורה מנין? שנאמר (בראשית ג, יא): "המן העץ" וכו'. כי יש שני אילנות - אילנא דחיי ואילנא דמותא, כמבאר בסוף התורה הנ"ל על פסוק (זכריה ד, ג): "ושנים זיתים עליה" וכו', עין שם. ואילנא דחיי הוא בחינת חמשים שערי קדשה, ואילנא דמותא להפך - בחינת חמשים שערי טמאה.

וזה ידוע ששער החמשים אין מי שישיג כי אם משיח צדקנו, ואפלו משה רבנו, עליו השלום, לא השיג כי אם ארבעים ותשעה פנים, כמו שכתוב (תהלים ח, ו): "ותחסרהו מעט מאלקים", כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ראש השנה כא:). כי משה בכחו הגדול היה יכל לירד לתוך כל הארבעים ותשעה שערי טמאה, שמשם ינקו פרעה ומצרים ושבר כל הצנורות רעים שלהם, ועל־ידי־זה הוציא את ישראל מגלותם בגשמיות וברוחניות, כי הוציא אותם מבחינת ארבעים ותשעה שערי טמאה והכניסם בארבעים ותשעה שערי קדשה, כידוע. והכל בכח השער החמשים, כמו שכתוב (שמות יג, יח): "וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים". וחמשים פעמים נזכר יציאת מצרים בתורה, כי מסטרא דיובלא נפקו (מצד היובל יצאו) שהוא בחינת שער החמשים, בחינת שנת החמשים.

כי אף־על־פי שמשה רבנו, עליו השלום, לא השיג שער החמשים, אף־על־פי־כן בעצם כחו וקדשתו המשיך החרות והקדשה משם לכל המ"ט שערים שכלם מקבלים משם, ועל־ידי־זה נתוסף בהם אור גדול והתגברו כנגד מ"ט שערי טמאה ושברו אותם והכניעום, ועל־ידי־זה הוציא את ישראל משם וקבלו את התורה בשבועות ביום החמשים אחרי שספרו מ"ט ימי הספירה וכנ"ל, כי פרעה ומצרים - עקר כחם ויניקתם היה ממ"ט שערי טמאה, ועל־כן תכף כשהמשיך משה הארה משער החמשים - התגברו הארבעים ותשעה שערי קדשה והוציא את ישראל מהגלות.

אבל המן, ימח שמו, שהוא עמלק, הוא בבחינת שער החמשים של הטמאה, ששם נאמר (איכה א, ט): "ותרד פלאים", שהוא בחינת הגלות האחרון הזה שהקץ סתום ונעלם מאד, וסבר המן שיתגבר כנגד מרדכי בכל החמשים שערי טמאה, ועל־כן נתיעץ לעשות עץ גבה חמשים אמה ולתלות את מרדכי עליו (אסתר ה, יד), שרצה להשליכו ולהפילו, חס ושלום, על־ידי התגברות הסטרא־אחרא של שער החמשים, שמשם ינק המן, שלשם אין מי שירד לשבר הצנור הרע הזה שכולל כל הצנורות רעים של כל הסטרין אחרנין שכלם יונקים משם:

וזה בחינת התליה דיקא שרצה דיקא לתלותו, כי אלו השערי טמאה שכנגד שערי הקדשה שם עקר הבחירה, כי זהו עקר בחינת "עץ הדעת טוב ורע" שצריך כל אדם לפי בחינתו לשמר את עצמו מאד מאד שלא יגע בהרע והטמאה רק לבחר בטוב, אבל יש צדיקים בחינת משה, שכבר קדשו עצמן לגמרי מכל אחיזת הרע, והם כלו קדש עד שאין להם שום בחירה בשום דבר תאוה, אבל כל בחירתם הוא רק בבחינת 'משה הוסיף יום אחד מדעתו' (שבת פז.), דהינו מה שאין יכולין לשית עצות בנפשם איך להתנהג, כי אינם יודעים איך הוא יתברך רוצה באמת, שזה היה עקר בחירת משה והצדיקים שהם בבחינתו, כמבאר בהתורה 'ויענו כל העם' (בסימן קצ, ובהשיחה השיך לזה הנכתב במקום אחר (חיי מוהר"ן, סימן קצז). וזאת הבחירה נמשכת משער החמשים של חמשים שערי בינה שלא השיגו משה, ומחמת שזאת ההשגה לא השיג עדין, על־כן אינו יכול לתת עצה בנפשו כשמגיע לשם ומשם כל בחירתו.

ועל־כן המן, ימח שמו, שינק משער החמשים של הטמאה רצה להתגבר להעלות את מרדכי על העץ שגבה חמשים אמה ולתלותו עליו, הינו שהקלפה והסטרא־אחרא שכנגד הקדשה - רצה להעלות את הצדיק עד שער החמשים של הבינה ולהכניסו שם בעיון דק ונעלם מאד, עד שיפל בספקות, ולא ידע בעצמו איך להתנהג, וזהו בחינת תליה, כמו מי שתולה בספק, כי הספק נקרא 'תליה', כמו אשם תלוי שבא על הספק, כי אלו הספקות הם עקר הבחירה של הצדיקים הגדולים, בחינת 'משה' שהוא בחינת מרדכי. והמן בעצם התגברותו בקלפה רצה להשליכו משם, כי רצה לעקם את לבו ולהטעותו עד שיפל על־ידי־זה לגמרי, חס ושלום, הינו כי עקר התגברות הסטרא־אחרא שהוא בחינת קלפת המן־עמלק שבכל דור הוא - מה שמרבה מחלקת בישראל על הצדיקי אמת, שעומדים כנגדם חולקים שיניקתם מהרב דקלפה בחינת "יש לי רב", וכנ"ל.

ויש בענין הזה אלפים ורבבות בחינות לאין קץ, כי בודאי ישראל קדושים הם, ורבם אינם נאחזים ומתקרבים להרב דקלפה ממש, רק שיש מנהיגים שאינם זכים וטהורים לגמרי מאחיזת הזהמא של הרב דקלפה, כי "מי יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאתי" (משלי כ, ט), והם חולקים ומתנגדים על הצדיק ועל כל הנלוים אליו, שזה הצדיק הוא כלו קדש בחינת מרדכי 'מר דרור' - מרי דכיא, זך וטהור לגמרי בלי שום אחיזת הזהמא כלל, שעקר החיות והקדשה על־ידו דיקא, כנ"ל.

ומעצם בלבול המחלקת עד שהעולם נתערבב לגמרי על־ידי התגברות הרב דקלפה שהכניס זה המחלקת בישראל, לא זו אף זו, כי הסטרא־אחרא בחינת זהמת המן־עמלק מתגבר כל־כך, עד שרוצה להכניס ספקות גם בלב הצדיק בעצמו, שהצדיק האמת בעצמו נעשה מספק אם יש לו כח עוד להנהיג את ישראל ולהחזירם למוטב, מחמת שרואה גדל התפשטות הסטרא־אחרא ורבוי המחלקת מכל צד, ועל־ידי־זה רוצה להפיל את הצדיק, חס ושלום, כי אם לא ינהיג את ישראל, חס ושלום - ירד מגדלתו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות לב.): 'כלום נתתי לך גדלה כי אם בשביל ישראל'. וזהו בחינת התליה שרצה המן לתלות את מרדכי - שהוא הצדיק האמת שבכל דור שכלו זך וקדוש, שרוצה להכניסו בספקות שלא ינהיג את ישראל, חס ושלום, וכנ"ל:

ובאמת היתה עת צרה גדולה אשר כמהו לא נהיתה, וכל העולם היה מתמוטט, כמעט כמעט שיכלה אם חס ושלום היה מצליח מעשה שטן - שהצדיק יסתיר פניו ויעלים עיניו מישראל, חס ושלום, כמו שהסטרא־אחרא בחינת המן היה רוצה, שעל־ידי־זה היו ישראל כלים ממילא, חס ושלום, בחינת (אסתר ג, יג): "להשמיד להרג ולאבד" וכו', כי כל חיותם וקיומם בגשמיות ורוחניות הוא רק על־ידי הצדיק האמת שממנו נמשך כל הרוח־חיים לכלם, כנ"ל: