# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1658/63/15/

וזה בחינת מצות סעדת פורים, כי אז האכילה בקדשה גדולה שעל־ידי־זה נמשך הרוח־חיים, כי על־ידי האכילה נמשך החיות לאדם כנראה בחוש, אבל עקר החיות שמקבל האדם על־ידי האכילה הוא על־ידי הרוח־חיים שנמשך להאדם בשעת האכילה, כמו שכתוב (דברים ח, ג): "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה" וכו', הינו הרוח־חיים שהוא מוצא פי ה', כי הרוח־חיים בשרשו נמשך מרוח פיו של הקדוש־ברוך־הוא בעצמו, בבחינת (בראשית ב, ז): "ויפח באפיו נשמת חיים" וכו'. ו'מאן דנפח מתוכיה נפח', כמו שכתוב בזהר הקדוש (בראשית כז.). ועל־כן האכילה דקדשה שעל־ידה נמשך הרוח־חיים הוא בבחינת שלמות החסרונות, כי האכילה היא להשלים החסרון שנחסר להאדם בכל עת על־ידי האש הבוער בקרבו שמשם הרעבון - שבשביל זה צריכין לאכל להשלים חסרון השמנונית והלחות שלא יהיה נכלה על־ידי האש שבוער בו, כידוע.

וזה בחינת (תהלים כג, א): "ה' רעי לא אחסר", כי האכילה בבחינת שלמות החסרון, ועל־כן בשבח ברכת המזון אנו משבחין אותו יתברך על שמציל אותנו מחסרונות, כמו שמברכין: ובטובו הגדול תמיד לא חסר לנו ואל יחסר לנו וכו', וכן וכל טוב ומכל טוב לעולם אל יחסרנו. אבל עקר תקון האכילה בקדשה הוא על־ידי התקשרות לצדיקים, שמהם נמשך הרוח־חיים כנ"ל, ואז זוכה לשביעה, בבחינת (משלי יג, כה): "צדיק אכל לשבע נפשו", כי השפע של הצדיק הוא בבחינת אור מלא בלי שום חסרון, אבל הרשעים כל מה שאוכלין יותר - נחסר להם יותר, בבחינת (שם): "ובטן רשעים תחסר", כי הם בבחינת "והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה" (ישעיה נו, יא), כי הם בבחינת מארת חסר וכנ"ל.

ועל־כן כשהעכו"ם מתגברין וגוזרין גזרות על ישראל, חס ושלום, גוזרין תענית, כי כל התגברות העכו"ם הוא על־ידי אריכת הרוח שלהם שגדול בשעתו שנמשך מפגם האכילה כנ"ל, מבחינת פגם אכילת עץ הדעת טוב ורע שעל־ידי־זה פגם בעץ החיים שמשם הרוח־חיים דקדשה, ונמשך מיתה לעולם שהוא הפך הרוח־חיים. ואז מתגבר הרוח של העכו"ם שיניקתם מסטרא דמותא מבחינת רוח הטמאה. ועל־כן כשהם מתגברים, חס ושלום, גוזרין תענית להכניע ולשבר תאות אכילה כדי לשבר הרוח־חיים של העכו"ם שלא יוכלו להתגבר על ישראל.

ועל־כן בפורים שאז נכנע ונפל המן־עמלק שהוא הסטרא־אחרא מפלה גדולה, ואז נכנע ונתבטל הרוח־חיים דקלפה, ונתגבר הרוח־חיים דקדשה של בחינת מרדכי, אז מצוה גדולה לאכל ולהרבות בסעדה, כי אז החיות של האכילה בבחינת שלמות החסרון על־ידי הצדיק בבחינת (תהלים כג, א): "ה' רעי לא אחסר", בחינת "צדיק אכל לשבע נפשו", כנ"ל: