# כו

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1658/63/26/

כי המן רצה לפגם על־ידי הפור והגורל שלו בהגורל של יום־הכפורים, שנתן הכהן גדול על שני השעירם גרלות גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל (ויקרא טז, ח), כדי לכפר עוונות ישראל על־ידי־זה דיקא, כי כל העוונות נמשכין מעץ "הדעת טוב ורע" שהוא זהמת הנחש שעל־ידו נמשך מיתה לעולם, כי עקר הבחירה שיש לאדם הוא מחמת שיש טוב ורע, אבל שרש הטוב והרע מהיכן נמשך - זה אי אפשר לדעת בשכל אנושי בשום אפן, רק אנו מאמינים שהשם־יתברך שהוא כלו טוב צמצם עצמו, כביכול, בחכמה נפלאה בצמצומים נפלאים ושונים עד שנתהוה שרש הדין שהוא שרש הרע, כדי שיהיה בחירה לאדם, כי אי אפשר להכיר ולידע ממנו יתברך כי אם על־ידי־זה דיקא כידוע, אבל להבין בשכל איך נמשך זאת - אי אפשר להבין בשום אפן.

ואדם הראשון שרצה לכנס לדעת זאת, ואכל מעץ הדעת טוב ורע, על־ידי־זה פגם מאד וגרם מיתה לדורות. ומיתה היא הפך הרוח־חיים שנמשך על־ידי הצדיק האמת שהוא בחינת עץ החיים, שהוא ממשיך הרוח־חיים משרשו מבחינת תפלה, שהוא בחינת עדן "עין לא ראתה", שהוא שרש המעין היוצא מבית ה' מבית קדשי קדשים שהוא (איוב כח, ז): "נתיב לא ידעו עיט" - שאי אפשר להשיגו בשום שכל. ואי אפשר לקבל משם כי אם על־ידי תפלה ותחנונים שהוא בחינת אמונה, ואז זוכין להמשיך מעין החכמה משם - לברר פסק ההלכה, שעל־ידי־זה דיקא מבררין עץ הדעת טוב ורע, דהינו שמבררין הטוב מהרע המתר מהאסור וכו', כי עקר הברור הוא על־ידי אמונה דיקא שהוא תפלה, וכנ"ל.

וזה בחינת הגורל של הכהן גדול ביום־הכפורים שנתן על שני השעירים, שהיו שניהם שוים בקומתם ובמראיהם וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יומא סב.). ואי אפשר לבררם, לידע מי לה' ומי לעזאזל כי אם על־ידי גורל שהוא למעלה מהשכל, כי בהשכל אי אפשר להבין כלל מהיכן נתחלקין הטוב והרע שהם בחינת שני השעירים, שבתחלה שניהם שוים לגמרי, ואחר־כך נתחלקין זה לה' לפני ולפנים וזה לחוץ לגמרי לעזאזל, אבל אנו מאמינים אף־על־פי שאי אפשר להבין זאת בשכל, אנו מאמינים שהכל מאת ה' צבאות יצאה (ישעיה כח, כט), כי "בחיק יוטל הגורל ומה' כל משפטו" (משלי טז, לג), שהגורל יוצא מאת ה', מי לה', ומי לעזאזל, כפי דרכיו הנפלאים, ועל־ידי־זה דיקא נתברר בחינת "עץ הדעת טוב ורע" - שאי אפשר להשיג מהיכן נמשך הטוב ורע, וכנ"ל.

אבל המן רצה לפגם בזה, כי הוא כפר ואמר שהגורל במקרה, חס ושלום, והיה מכשף גדול, ואמר, שיכול בכשפים ובשמות הטמאה להמשיך הגורל כמו שהוא רוצה, כי אמר שהרוח־חיים יכול כל אחד להמשיך כרצונו לכל מה שהוא רוצה, שזה היה בחינת חטא העגל שהצליח מעשה שטן והיה בו רוח־חיים, כמו שפרש רש"י שם, הינו כי זה היה עקר הפגם, שבגדל הכשפים של הערב־רב היו יכולים להמשיך הרוח־חיים לכל מה שרצו אפלו לדוממים וצומחים, כי הרוח־חיים של הסטרא־אחרא גדול בשעתם מאד, בבחינת רוח סערה רוח הטמאה, עד שיש להם כח להמשיך הרוח־חיים לכל מה שרוצים לפי שעה, כי השם־יתברך נתן להם כח כזה בשביל הבחירה, כמו שכתוב (דברים יג, ד): "כי מנסה ה' אלקיכם אתכם" וכו'. ומגדל כחם הרע להמשיך הרוח־חיים לכל דבר, הם כופרים לגמרי - כאלו הם ברשותם, ויכולים לעשות כל מה שירצו ולמלאות כל שרירות לבם הרע, שזה כל כונתם הרעה בכל העבודה־זרה שלהם ובכל מיני כפירות שלהם.

ופרה אדמה מכפר על כל זה, כי בזה אנו מראין שיש כח לישראל לברר הרוח־חיים מתקף הסטרא־אחרא שיונק מתקף הדין שהוא בחינת אדמה תמימה, בחינת עשו אדמוני, כי הצדיק בחינת משה - יכול להוריד את עצמו גם לשם ולשבר הצנור הרע שלהם שהוא בחינת טמאת מת ולשברו ולהכניעו, ולטהר את ישראל על־ידי־זה דיקא, כי דיקא פרה אדמה מטהרת מטמאת מת, הינו כנ"ל, שדיקא על־ידי הצנור שלהם מכניעין אותם, כנ"ל:

ועל־כן עשו העגל של זהב, כי "זהב מצפון יאתה" (איוב לז, כב) ורצו לפגם בבחינת רוח צפונית הנ"ל, על־כן עשו להם אלהי זהב דיקא, אבל משה שבר ובטל אותו, והעקר על־ידי תפלה, כמו שכתוב (שמות לב, יא): "ויחל משה" וכנ"ל, ועל־ידי־זה חזר והמשיך קבלת התורה מחדש, דהינו הלוחות שניות, הינו כנ"ל, שעקר התקון על־ידי תפלה, שעל־ידי־זה מבררין דיני התורה באמת, שזהו בחינת קבלת התורה מחדש, שמשם הרוח־חיים דקדשה, וכנ"ל: