# כז

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1658/63/27/

וזה בחינת פרשת החדש שקורין קדם פסח, כי כל החסרונות שבעולם נמשכין מחסרון הלבנה (זהר בראשית לג: וישלח קסו.), מבחינת "מארת" חסר, וישראל על־ידי מצות קדוש החדש - הם ממלאין ומשלימין חסרון ופגימת הלבנה, ועל־ידי־זה נשלמין ונתמלאין כל החסרונות, כי נמשך הרוח־חיים מבחינת רוח צפונית המנשבת בכנור של דוד הנ"ל - למלאות ולהשלים כל החסרונות, כי כל ענין דוד המלך, עליו השלום, היה להשלים פגימת הלבנה, כי מלכותו נמשל ללבנה, כמובא (ראש השנה כה.), ובימיו קימא סהרא באשלמותא. ועל־כן בעת קדוש הלבנה שהוא בחינת תקון פגימת וחסרון הלבנה אומרים אז 'דוד מלך ישראל חי וקים', כי בודאי הוא חי וקים תמיד, כי הוא ממשיך תמיד הרוח־חיים למלאות כל החסרונות שבעולם וכנ"ל.

ועל־כן נצטוו מצות קדוש החדש בעת יציאת מצרים, כי כל יציאת מצרים היה, על־ידי שזכה משה להתגבר ברוח־חיים דקדשה שנמשך מהתורה שהיה עתיד לקבל, ועל־ידי־זה התגבר על הרוח־חיים דסטרא אחרא של המצריים ועל־ידי־זה הכניע והשפיל אותם, בבחינת "משפיל רשעים עדי ארץ" וכנ"ל, ועל־כן אז נצטוו על מצות קדוש החדש - שהוא תקון פגימת וחסרון הלבנה, שהוא בחינת שלמות החסרונות על־ידי הרוח־חיים דקדשה וכנ"ל. ועל־כן היתה הגאלה בחצות דיקא, כי אז הרוח צפונית מנשבת בכנור של דוד שהוא הרוח־חיים דקדשה שעל־ידי־זה היתה הגאלה וכנ"ל. ועל־כן נסמך פרשת (שמות יב, ב): "החדש הזה לכם" לפרשת (שם יא, ד): "כחצת הלילה אני יוצא בתוך מצרים", כי הם בחינה אחת, כנ"ל: