# לא

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1658/63/31/

וזה בחינת מצה, בחינת לחם עני (דברים טז, ג). כי בפסח, מחמת שעדין קדם קבלת התורה - עדין אי אפשר להמשיך בשלמות הרוח־חיים על־ידי התורה, ועל־כן צריכין לזהר בהאכילה שלא לאכל חמץ רק מצה, וחמץ אסור במשהו, כי חמץ הוא הרוח דסטרא אחרא שהוא גדול בשעתו, כי החלוק בין חמץ למצה הוא רק בבחינת הרוח והאויר - שהחמץ עולה בנפיחה ויש בו רוח ואויר הרבה, מה שאין כן מצה שנאפית מיד קדם שנכנס בהעסה הרוח והאויר, הינו מחמת שאז לא נתברר עדין הרוח־חיים על־ידי מעשיו, ועדין יש בו אחיזת המצרים שיצאו משם בגנבה, כמו שכתוב (שמות ח, כג): "דרך שלשת ימים נלך" וכו'. והם מתגרים עדין בהם לרדף אחריהם, על־כן הזהירה התורה אותנו לבלי לאכל חמץ שנאחז בו הרוח דקלפה שגדול בשעתו, שזהו בחינת חמץ שעולה בנפיחה, בחינת (תהלים י, ה): "כל צורריו יפיח בהם", כי הוא גדול בשעתו, ועל־כן צריכין אז לאכל רק מצה שאין בו אחיזת הרוח שלהם שגדול בשעתו. וזהו בחינת לחם עני, בחינת 'עניות' שהוא חסרונות כנ"ל, הינו שעל־ידי המצה ממשיכין עתה הרוח־חיים להשלים החסרון לבטל העניות.

וזהו שעונין עליו דברים הרבה (פסחים קטו:) - הינו שעתה בפסח עקר התקון על־ידי תפלה, כי עדין הוא קדם קבלת התורה ואין יכולין לברר עדין הארבעה יסודות על־ידי מעשינו, על־ידי ברור הפסק הלכה, כי עדין לא קבלנו את התורה, וכל הברור עתה הוא רק מן השמים על־ידי בחינת אתערותא דלעלא, שנמשך עלינו ברחמיו רק על־ידי תפלה ותחנונים ועל־ידי זכות אבות.

ועל־כן שוברין את המצה, כי מה דרכו של עני בפרוסה (פסחים קטז.). שבירת המצה - זה בחינת חסרון שמשברין ומחסרין את המצה בכונה, כמו עני שדרכו בפרוסה - שהיא בחינת עניות וחסרונות, להורות, שאין בנו כח להשלים כל החסרונות על־ידי מעשינו, כי אם ברחמי השם־יתברך על־ידי תפלה וצעקה להשם־יתברך, שהוא בחינת שעונין עליו דברים הרבה כנ"ל, ועל־ידי־זה בעצמו נשלם החסרון. וזהו בחינת האפיקומן שנקרא 'צפון', צפון דיקא, בחינת רוח צפונית וכו', כנ"ל, שהוא שלמות החסרונות.

ועל־כן הם שלש מצות וארבע כוסות, כי אכילת מצות מרמז על התורה שהוא בחינת אכילה. ושתית היין של הארבע כוסות הוא בחינת 'תפלה', שהוא שירות ותשבחות, בחינת 'אין אומרים שיר אלא על היין', וכן מרמז בשיחתו הקדושה של אדמו"ר ז"ל שאמר (שיחות הר"ן סימן כג): 'אשרי מי שאוכל כמה פרקים משניות ושותה כמה קפיטליך תהלים' וכו' - שתורה הוא בחינת אכילה, ושתיה בחינת תפלה, בחינת תהלים, שהוא כלו תפלות ושירות ותשבחות. ועל־כן המצות הם שלש כנגד שלש רוחות העולם, כי צפון חסר, והיין הם ארבע כוסות כנגד כל הארבע רוחות שמשם הרוח־חיים שהוא שלמות החסרונות, בחינת (יחזקאל לז, ט): "מארבע רוחות באי הרוח", הינו כי עתה עקר התקון של שלמות החסרונות הוא על־ידי בחינת תפלה - שהוא בחינת היין כנ"ל, אבל התורה שהוא בחינת אכילה - לא קבלנו עדין, ועל־כן עתה אי אפשר לברר החמץ ששם הרוח לבררו מהקלפה, ועל־כן הוא אסור באסור חמור מאד, ועקר התקון על־ידי המצה, שעל־ידי־זה אנו ממשיכין קדשת האכילה. ועל־כן בהמצה מרמזין החסרונות בחינת "לחם עני", בחינת שבירת המצה האמצעית שהוא בחינת חסרון.

ועל־כן הם רק כנגד שלש רוחות, כי צפון חסר, עד שזוכין לענות ההגדה ולקים מצות ספור יציאת מצרים ושארי מצוות של לילה הזאת, ואז זוכין להמשיך שלמות החסרון, שהוא בחינת חלק המצה הפרוסה שהצניעו לאפיקומן שנקרא 'צפון', דהינו שחוזרין ומשלימין החסרון שהוא בחינת צפון על־ידי הרוח צפונית שנמשך עלינו על־ידי שעונין עליו דברים הרבה - שהוא בחינת תפלה, כנ"ל: