# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1658/63/6/

והנה אף־על־פי שראו אז כל ישראל גדל כחו של משה, שכל הרוח־חיים של כל הדברים שבעולם אצלו וכנ"ל, וכן ראו בכל הנפלאות שעשה להם במדבר, שהספיק להם כל צרכם אכילה ושתיה ומלבושים, שהם באר וענן ומן וכו', שמזה ראו, שהצדיק שהוא משה, משלים להם כל החסרונות, כמו שכתוב (דברים ב, ז): "לא חסרת דבר". אף־על־פי־כן היו מתלוננים בכל פעם ונסו אותו יתברך עשר נסיונות וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ערכין טו.). וכל זה נמשך מקלפת זהמת עמלק שהוא מזרע עשו (בראשית לו, יב), שהוא עקר הרע דקלפה, כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל. כי עמלק כלול מכל המדות רעות, שהם כלל כל הצנורות הרעים של כל העכו"ם, כמו שכתוב (במדבר כד, כ): "ראשית גוים עמלק", שהוא כלול מכל הרע של כל הגוים, והוא הראש והשרש של כלם, ועל־כן אף־על־פי ששבר משה הצנור הרע של פרעה ומצרים, ועל־ידי־זה הוציא את ישראל משם בגשמיות ורוחניות, כי כמו שהוציאם בגשמיות מגלות מצרים - כן הוציא נפשותם מזהמת מצרים, מהרע שלהם, כי הוציא אותם ממ"ט שערי טמאה והכניסם במ"ט שערי קדשה, אף־על־פי־כן עדין התגרה בהם הבעל־דבר שיתלוננו על משה, וכל זה נמשך מחמת שעדין לא נשבר שרש וכלל של כל הצנורות רעים שלהם שהיא קלפת עמלק, וכנ"ל.

וזה שכתוב (שמות יז, ז): "על ריב בני ישראל ועל נסתם את ה' לאמר היש ה' בקרבנו אם אין, ויבא עמלק" וכו', כי מחמת שנסו את ה' ולא האמינו בשלמות שמשה יכול להשלים להם כל החסרונות, כי אצלו כל הרוח־חיים כנ"ל, שזה הפגם של אמונה נמשך מקלפת עמלק כנ"ל, על־כן "ויבא עמלק", שבא עליהם גם בגשמיות להלחם עמהם, וכמו שפרש רש"י שם וזה לשונו: "ויבא עמלק" וגו', 'סמך פרשה זו למקרא זה לומר: תמיד אני ביניכם ומזמן לכל צרכיכם, ואתם אומרים: "היש ה' בקרבנו אם אין", חייכם שהכלב בא ונושך אתכם' וכו', הינו כנ"ל.

ועל־כן בא עמלק קדם מתן תורה, כי עקר המשכת הרוח־חיים הוא על־ידי התורה שהוא עשרת הדברות בחינת יוד מיני דפיקין, כמו שכתוב שם. ועמלק שהוא בחינת הרב דקלפה, בחינת הרוח דסטרא אחרא - רצה למנעם ולעכבם מזה, אבל משה רבנו עמד כנגדו על־ידי רבוי התפלה שהרבה להתפלל להשם־יתברך אז, כמו שכתוב (שמות יז, יב): "ויהי ידיו אמונה", ותרגומו: 'פרישן בצלו'.

וזהו "ויהי ידיו אמונה" - 'ידיו' הוא בחינת הרוח־חיים שהוא בחינת היוד מיני דפיקין שעקרם בידים ששם כל הדפק, כל היוד מיני דפיקין, הינו שהתפלל כל־כך, עד שהמשיך הרוח־חיים דקדשה להכניע ולשבר קלפת עמלק שהוא הרב דקלפה שמתנגד אל הרב דקדשה וכנ"ל. ואז (שמות יז, יג): "ויחלש יהושע את עמלק" וכו', 'חתך ראשי גבוריו וכו', ולא הרגם כלם, מכאן, שעשו על־פי הדבור' (רש"י שם), כי אי אפשר להכניע את עמלק לגמרי בפעם אחת, כי הוא בחינת הסמ"ך־מ"ם והבעל־דבר בעצמו שאי אפשר לבטלו לגמרי, כי אם כן יתבטל הבחירה, ועל־כן הוא מתגבר בכל פעם נגד ישראל.

אבל השם־יתברך מרחם על עמו ולוחם עמו בעצמו, כמו שכתוב (שמות יז, טז): "כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדר דר" - 'נשבע הקדוש־ברוך־הוא שאין שמו שלם וכסאו שלם עד שימחה זכר עמלק', זה בחינת שכביכול השם־יתברך בעצמו מוריד אותיות של שמו לתוך הצנורות הרעים של קלפת עמלק כדי להכניעו ולשברו וכו'.