# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1658/63/7/

וזה בחינת פורים, כי המן מזרע עמלק חשב על היהודים לאבדם (אסתר ט, כד), כי ראה שישראל בגלות זה כמה שנים שאז הרוח דסטרא אחרא של העכו"ם מושל עליהם, שעל זה נאמר (חבקוק א, יג): "תחריש כבלע רשע צדיק ממנו", שזה אמר חבקוק על גלות בבל, כי בעת הגלות שאז העכו"ם מושלים על ישראל - נחשבים ישראל כאלו בלעו אותם העכו"ם, חס ושלום, ברוח־חיים דסטרא אחרא שלהם שהוא גדול אז בשעתם, וסבר המן, ימח שמו, על־ידי שהוא ישתתף עם אחשורוש, שהוא מלכות הרשעה, והוא מזרע עמלק שכלול מכל הצנורות הרעים של כל העכו"ם, ועל־כן יוכלו לבלע את ישראל לגמרי, חס ושלום. ועל־כן קבץ את כל כחות הסטרא־אחרא שהם כל העשר כתרין דמסאבותא שהם עשרת בניו, וכמובא בתקונים (תקון כא, נח.), ורצה להתגבר על ישראל להאבידם לגמרי, חס ושלום, וגזר להשמיד להרג ולאבד וכו', כי רצה לגזל מהם כל הרוח־חיים שמקבלים מהרב דקדשה ולהתגבר עליהם ברוח הטמאה של רוח דסטרא אחרא ולבלע אותם לגמרי, חס ושלום, כי סבר שאין נמצא מי שיוכל לירד לתוך הרע שלו לשבר הצנור שלו, מחמת שהוא כלול מכל הצנורות רעים, כנ"ל.

ועל־כן באמת היתה אז סכנה גדולה - "עת צרה אשר כמהו לא נהיתה" (דניאל יב, א), אבל השם־יתברך חמל על עמו ושלח להם את מרדכי ואסתר, אשר בעצם כחם ירדו גם לתוך הצנורות הרעים של המן ואחשורוש, ושברום והכניעום והצילו את ישראל מהם "ונהפוך הוא אשר ישלטו" וכו' (אסתר ט, א). ועל־כן היה הנס על־ידי שנלקחה אסתר אל המלך אחשורוש, זה בחינת סוד הנ"ל שצריך הצדיק הגדול לירד לתוך הצנור הרע של הרשע וכו', שהוא המדה רעה שלו כנ"ל. ועקר הצנור הרע שכולל כל הרעות הוא תאות המשגל, ודרך שם עקר קיום העולם, כי הוא בחינת רוח, כמו שכתוב (יהושע ב, יא): "ולא קמה עוד רוח באיש", ומשם עקר ההולדה שנמשך רוח החיים מדור לדור מאב לבן וכו', כי הוא בחינת צדיק ח"י עלמין (פרדס רמונים שער כג, רוח), אבל "את זה לעמת זה" (קהלת ז, יד), כי שם עקר אחיזת הרוח דסטרא אחרא, ומחטא אדם הראשון נתערבו כל הנשמות מטוב ורע.

ועל־כן אי אפשר להמשיך ולהוליד שום נשמה בזה העולם, כי אם כשיורדין ועוברין דרך הרוח שלהם, ומשברין הצנור שלהם ומוציאין הנשמה משם. והכל בכח הצדיקי אמת ששברו את התאוה הזאת לגמרי, כי ירדו ועברו בכל הצנורות הרעים של הסטרא־אחרא ושברו אותם לגמרי להוציא כל הנשמות משם. ועמלק, שהוא רוח הטמאה של הרב דקלפה, הוא בחינת תאות נאוף, כמו שכתוב (דברים כה, יח): "אשר קרך בדרך" כמובא (רש"י), וכל עקר התגברותו הוא בתאוה זאת.

על־כן היה הנס על־ידי שנלקחה אסתר לבית המלך, זה בחינת שירדה לתוך הצנור הרע שלהם לשברו ולהכניעו, כי לא נגע בה, כמו שאיתא בתקונים (כא, דף נז:). וזהו בחינת לקיחת שרה לבית פרעה, שזהו בחינת (קהלת ח, ט): "עת אשר שלט האדם באדם לרע לו". וכל זה היה על־ידי עצם כחו של מרדכי שהיה יושב בשער המלך וכו' (אסתר ב, יט), "ובכל יום ויום" וכו', לדעת את שלום אסתר" (שם ב, יא), כי בעצם כח קדשת שניהם של מרדכי ואסתר שברו הצנור הרע שלהם על־ידי שנלקחה אסתר לביתם, שהוא בחינת ירידת הצדיק לתוך הצנור הרע של הסטרא־אחרא - להכניעו ולהשפילו עדי ארץ. כי מרדכי היה זך וצח ולא היה בו שום אחיזת הרע כלל, בבחינת 'מר דרור', מרי דכיא, שהיה טהור וזך לגמרי והיה יכל לשמר את אסתר שהיא עצם מעצמיו שלא יגע בה זר, רק אדרבא, על־ידי שנלקחה אצלו תכניעו ותשפילו, כנ"ל: