# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1839/64/4/

וזהו בחינת ארבע אמות שנותנין לפני הפתח לפרק שם משאו, כי עקר כל הקנינים והחפצים של אדם הם בביתו, ששם הוא מקום משמר, ושם הם ברשותו. אבל כל עשירותו והון ביתו - צריך לקבל ולהמשיך מחוץ לפנים, שצריך לצאת לחוץ אל השוק שהוא רשות הרבים לעשות שם משא־ומתן ולברר העשירות שם, ולהכניסו מחוץ לפנים. ועל־כן נקרא המשא־ומתן 'צאתך', כמו שכתוב (דברים לג, יח): "שמח זבולן בצאתך" וכו'. וכל זה הוא בשביל ברור הניצוצות הקדושים שנפלו למקומות החיצונים לבחינת רשות הרבים. על־כן אי אפשר להמשיך העשירות כי אם על־ידי שיוצא קצת לחוץ לרשות הרבים - לעשות משא־ומתן לברר הניצוצות שם ולהכניס כל מה שירויח שם מחוץ לפנים. ועל־כן נותנין לו ארבע אמות לפני הפתח, כי עקר הברור והתקון של כל הניצוצות הקדושים הוא, כשזוכין לכנס לתוך הפתח.

כי עקר מארב של הסטרא־אחרא והקלפות הוא אצל הפתח דקדשה, ששם הם רובצים ואורבים ושומרים לבלי להניח לכנס לתוך פתחי הקדשה, כי הקלפות נקראים 'נטורי תרעא' (תקוני זהר, תקון יח, לג.) שעומדים אצל הפתח שלא להניח לכנס מחוץ לפנים עד אשר יזכה לשברם, וזה בחינת (בראשית ד, ז): "לפתח חטאת רבץ" - שהחטאת שהוא הסטרא־אחרא רובץ אצל הפתח, וכמו שכתוב (משלי יד, יט): "ורשעים על שערי צדיק", שהרשעים שהם הקלפות עומדים על שערי צדיק, שהם שערי הקדשה ואינם מניחים לכנס. ועקר הכנעתם הוא על־ידי האמת כנ"ל, כי על־ידי אור האמת רואין את הפתח לכנס מחוץ לפנים כנ"ל, כי מי שאינו ראוי לכנס לפנים מונעין אותו הנטורי תרעא לכנס.

ועקר כחם למנע הוא מה שמתפשטין לפני הפתח ומחשיכין לפני האדם עד שאין רואה הפתח, כי באמת אין שום מניעה כלל, רק העקר המניעה הוא החשך שנקרא מניעה, כמו שכתוב (בראשית כב, יב): "ולא חשכת" וכו'. הינו מה שמרמין את האדם בבלבולים ושטותים ומחשיכין לפני עיניו באחיזת עינים, עד שנדמה להאדם שאין שום פתח לפניו להתקרב להשם־יתברך, אבל באמת דרך החיים נתון לפני כל אדם שבעולם ואפלו בשאול תחתיות יכולין להתקרב להשם־יתברך, כמו שכתב רבנו ז"ל כמה פעמים (בסימן לג, סימן עח תנינא), רק שהאדם הוא עור ואין רואה את הפתח על־ידי הקלפות שנקראים חשך, שהם עקר המניעות, שהם מחשיכין אור עיניו של אדם עד שאין רואה הפתח, בבחינת "ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנורים וכו', וילאו למצא הפתח" (בראשית יט, יא), שמי שאינו כדאי לכנס מחשיכין את עיניו, שזהו בחינת סנורים עד שהוא לואה למצא הפתח.

ועל־כן אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לעמד כנגדם כי אם על־ידי האמת, שבכל מקום שהוא - צריך להסתכל רק על האמת לאמתו ולהמשיך עצמו רק אל האמת באשר הוא שם, ולדבר דברי אמת בתפלתו ותחנתו כפי מה שהוא, אף־על־פי שאינו יכול להתפלל ולדבר בינו לבין קונו כלל, אף־על־פי־כן יראה על כל פנים לדבר הדבור שידבר באמת, כגון שיאמר: רבונו של עולם, הושיעני! ויאמר אלו התבות באמת, על כל פנים. וכן כיוצא בזה בשאר דבורים, על כל פנים יאמר אותם באמת, אף־על־פי שאינו יכול להוציא אותם בחיות והתלהבות כראוי, על כל פנים יאמר אותם בפשיטות באמת, ואזי האמת יאיר לו ויזכה לראות הפתח, ואז בודאי יזכה לכנס אל הקדשה, כי אין שום מניעה בעולם כנ"ל. ותכף כשרואין הפתח נכנסין אל הקדשה לבטח: