# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1839/65/11/

ועל־כן עתה אחר החרבן אין לו להקדוש־ברוך־הוא בעולמו כי אם ארבע אמות של הלכה. כי הבית־המקדש נחרב בעוונותינו והראש־בית שהם הצדיקי אמת נסתלקו בעוונותינו הרבים, ואין לנו לא קרבן ולא קטרת ואין מנהל בידינו, ואין יכולין לעשות נחת רוח להקדוש־ברוך־הוא כי אם על־ידי ארבע אמות של הלכה, כי אין בעולמו כי אם וכו', כנ"ל, הינו כי התורה גדולה מן הכל, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תנחומא צו יד): גדולה תורה יותר מכל הקרבנות, שנאמר (ויקרא ז, לז): "זאת התורה לעלה למנחה" וכו'. כי כל הקרבנות הם בחינת ברורים ועליות של ניצוצות הקדשה לבררם מעמקי הקלפות ולהעלותם מדרגא לדרגא ומעולם לעולם עד אין־סוף, כידוע. ובענין הברור של הקדשה יש מלחמות גדולות וקשות ועצומות מאד מאד בלי שעור וערך, וכמה וכמה נפשות שקעו בזה, וכל הצרות וכל החרבנות חרבן בית ראשון ובית שני וכל הנפשות שנפלו למקום שנפלו, רחמנא לצלן, הכל נמשך מזה מחמת שלא יכלו לעמד במלחמה זאת לברר ולהעלות הקדשה מהקלפות עד שהתגברה הקלפה וגרם מה שגרם, רחמנא לצלן, ועקר הדבר הוא ענין מה שכתבנו למעלה בענין כונת פרשת התמיד וקטרת - שמקדימין תמיד לקטרת אף־על־פי שהיה ראוי להיות בהפך כפי סדר הברור והעליה, כנ"ל.

ועין לעיל היטב מה שנתבאר בזה, אבל כפלים לתושיה ועדין דברים בגו, כי יש בזה דברים עמקים הרבה, כי גדולי הצדיקים האמתיים העוסקים בזה צריכין להתנהג במלחמה הגדולה הזאת בחכמה נפלאה, והעקר כי אין יודעין מהיכן להתחיל, כי אי אפשר לצוות את העם הרוצים לגשת אל הקדש שיתחילו בעבודות שהם בחינת ברור הקדשה מהקלפות, כי עדין אין להם שום כח לזה, וכן אי אפשר לצוותם שיעלו מעלה מעלה מדרגא לדרגא, מאחר שעדין לא התחילו לברר הקדשה, וזהו עקר הדברים שאין יודעין בהם מהיכן ההתחלה, וכמבאר אצלנו במקום אחר (סימן רעא; עין הלכות ראש השנה, הלכה ה', אות כט ועוד):

ועל־כן צריך חכמה גדולה לזה ולדלג מענין לענין, פעם בחינת עבודה זאת ופעם בחינת עבודה זאת. וכמו שתראה בענין עבודת הקרבנות אם תדקדק בהם, וכמבאר בסדר המערכה שסדר אביי משמא דגמרא וכו', כי מערכה גדולה קודמת למערכה שניה של קטרת, ומערכה שניה של קטרת קודמת לסדור שני גזרי עצים, וסדור שני גזרי עצים קודם לדשון מזבח הפנימי וכו'. עין היטב בסדר זה ותראה פליאות גדולות, שנראה לכאורה שלא כסדר הראוי, כי פעם עוסק בעבודת פנים ופעם בעבודת מזבח החיצון, וגם כל עבודה ועבודה נחלקת לחלקים רבים ולא עשו כסדר לגמר עבודה אחת כסדר ואחר־כך יעסקו בשניה, רק תחלה ערכו מערכה גדולה וקדם שסדרו עליה שני גזרי עצים, ערכו תחלה מערכה שניה של קטרת מה שהיה ראוי לפי סדר הפשוט לגמר תחלה בשלמות המערכה הגדולה עם סדור השני גזרי עצים, ואחר־כך להעריך מערכה שניה של קטרת. וכן אחר־כך יש שנויים רבים וחלוקים נפלאים פעם עוסק בעבודת חוץ וקדם שגומרה חוזר לעבודת פנים וכן בכל פעם, כי סדור שני גזרי עצים קודם לדשון מזבח הפנימי ודשון וכו', וגם ההטבה בעצמה חלקו לשנים, הטבת חמש נרות והטבת שתי נרות, ולא היטיבו הכל ביחד רק בין הטבת חמש נרות להטבת שתי נרות עסקו בדם התמיד לשחטו ולזרקו על מזבח החיצון, ואחר זה היטיבו השתי נרות הנשארים. ואחר־כך הקטירו הקטרת הנעשה בפנים, ואחר הקטרת עסקו באיברים שהעלו אותם על מזבח החיצון וכו', וכן כל סדר המערכה. וכל זה הוא ענין הנ"ל - שצריכין לדלג מעבודת פנים לעבודת חוץ ומעבודת חוץ לעבודת פנים כפי הברור והעליה. כי כך הוא סדר המלחמה עם הסטרא־אחרא המסבבין את הקדשות הנפולות.

וכמו שהוא בעבודת הבית־המקדש, כן הוא בכל אדם ובכל זמן. ומחמת שהעבודה והמלחמה חזקה בכל פעם, בפרט שהאדם יש לו בחירה ובכל עבודה ועבודה מתגבר מחדש הסטרא־אחרא והקלפות, על־כן רבים נכשלו ונפלו ולא יכלו לעמד במלחמה, ומזה בא חרבן בית ראשון ובית שני וכל מה שעבר על ישראל. על־כן עתה עקר הנחמה היא התורה, שהוא בחינת הד' אמות של הלכה הנ"ל, כי התורה נקראת כלה שכלולה מהכל מכל מיני קרבנות וקטרת, וכל העבודות הקדושות שבעולם בכל פרטיהם. וכשעוסקין בתורה באמת עוסקין בכל העבודות של כל הקרבנות וקטרת ביחד ואין צריכין שם בעסק התורה לכון הסדר המערכה של הקרבנות, כי התורה כלולה מהכל, ועל־ידי עסק התורה לבד נעשו כל מיני תקונים בשלמות כל אחד על מקומו ומכונו, כי התורה כלולה מהכל מכל הקרבנות ועולה על כלם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל כנ"ל. נמצא, שעל־ידי התורה נתתקן הכל, ועל־כן אחר החרבן אין לו להקדוש־ברוך־הוא בעולמו כי אם ארבע אמות של הלכה, וכנ"ל: