# יג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1839/65/13/

כי אף־על־פי שנסתלקו הצדיקי אמת, אבל חדושי תורה שלהם, שהם ההלכות שגלו - נשארו לנו, וכן אף־על־פי שנחרב הבית־המקדש, אבל כל התורה וההלכות שעסקו בהם בבית המקדש בלשכת הגזית נשארו לנו, כי כל הלכות התורה שאנו יודעין עתה כלם קבלנו מהבית־המקדש, כמו שכתוב (ישעיה ב, ג): ""כי מציון תצא תורה" וכו'. כמו שכתוב (דברים יז, ח): "כי יפלא ממך דבר למשפט וקמת ועלית" וכו'. כי עקר ברור כל ההלכות שקבלנו ממשה רבנו - לא היה אפשר לבררם לנו בשלמות כי אם על־ידי שנבנה הבית־המקדש ושם ישבו הסנהדרי גדולה ובררו לנו כל ההלכות לחיותנו כהיום הזה.

ועל־כן שערי בית־המקדש לא שלטה בהם ידי אויב, בשביל שחלקו כבוד לארון, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (איכה רבה ב, ג), כי התגלות ההלכות הם בחינת שערים, כי הם פותחין שערי החכמה והמדע הקדושה לדעת ולהכיר אותו יתברך, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (תהלים פז, ב): "אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב". אוהב ה' שערים המצינים בהלכה וכו', וכמו שכתוב (שם קכז, ה): "לא יבשו כי ידברו את אויבים בשער", שפרשו רבותינו ז"ל לענין תלמידי חכמים העוסקים בתורה. ועל־כן השערים של הבית־המקדש לא שלטו בהם ידי אויב רק "טבעו בארץ שעריה", להורות, שהשערים שהם בחינת ההלכות שנתגלו בבית המקדש - לא שלטו בהם ידי אויב, כי רק הם נשארו לנו, רק ש"טבעו בארץ שעריה", אבל הצדיקי־אמת בכל דור ודור שהם בחינת ראש־בית, הם מעלים ומגלים לנו בכל דור כל השערים, שהם בחינת ההלכות, כי בשביל זה טבעו בארץ ולא נמסרו ביד אויב, כדי שיהיה כח לכל מי שירצה לגלותם ולהעלותם מעפר.

ועל־כן צריכין לזהר מאד לקום בחצות ולישב על הארץ ולהתאבל מאד על חרבן בית־המקדש, כמו שכתוב (איכה ב, י): "ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון" וכו'. וכמבאר בהתורה הנ"ל, כי אין לנו עתה לא ראש ולא בית לכנס בו, ואנו מנחים בחוץ, על־כן אנו צריכין להוריד עצמנו לארץ ולבכות ולהתאבל מאד על חרבן בית־המקדש, ועל־ידי־זה נזכה שיאיר עלינו השם־יתברך ויגלה לנו מעפר, ומארץ דיקא את השערים שטבעו בארץ, שהם בחינת ההלכות של הצדיקי אמת, שהם עקר הפאר וההדור, שזהו בחינת (ישעיה סא, ג): "לשום לאבלי ציון פאר תחת אפר".

וזהו בחינת (תהלים קיט, סב): "חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך", שהם בחינת המשפטים וההלכות של התורה שזוכין על־ידי קימת חצות דיקא וכנ"ל. ועל־כן אחר האבלות והקינות שמתאבלין בסדר חצות כשיושבין על הארץ, אחר־כך כשקמים מהארץ מתחילין תכף שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם - שעליהם דרשו רבותינו ז"ל (רש"י שם): פתחים שקדשתם עולמית, כי לא שלטו בהם ידי אויב, הינו כנ"ל, כי מי שרוצה לחוס על עצמו לזכות לחיי עולם גם עתה בדורות האלה אשר אין יודעין היכן הראש־בית האמתי, צריכין לקום בחצות לילה ולישב על הארץ ולהתאבל מאד על חרבן בית־המקדש, דהינו על עוונותיו שמעכבין הבנין שנחשב כאלו החריבו. ועל־ידי־זה זוכין שיתגלו לו השערים והפתחים דקדשה הנ"ל, שהם בחינת הארבע אמות של הלכה, שהוא החדושי תורה שהשאירו לנו הצדיקי אמת, שהם עקר נחמתנו, כנ"ל. ועל־כן אומרים: שאו שערים ראשיכם וכו' תכף אחר הקינות והאבלות על חרבן בית־המקדש, כי זה עקר הנחמה שזוכין על־ידי האבלות בבחינת (ישעיה סא, ג): "לשום לאבלי ציון פאר תחת אפר", הינו השערים והפתחים, שהם החדושי תורה, שהם ההלכות שהשאירו לנו הצדיקי אמת, שהם עקר הפאר וההדור והחן, כמו שכתוב (משלי לא, כה): "עז והדר לבושה" וכו'. וכתיב (משלי ה, ט): "אילת אהבים ויעלת חן", הינו כנ"ל.

וזהו שאומרים (תהלים כד, ח): מי זה מלך הכבוד ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה - הינו, שאף־על־פי שהמלחמה חזקה וכבדה מאד מאד כנ"ל, ומחמת זה כבר הוה מה דהוה, עד שנחרב בית הראשון ובית שני, אף־על־פי־כן ה' עזוז וגבור והוא גבור מלחמה, ובודאי יגמר את שלו בקרוב וינצח המלחמה בודאי, כי הוא ברחמיו עושה עמנו נפלאות בכל דור, ושולח לנו צדיקים נוראים כאלו, שפותחין לנו שערים ופתחים כאלה, עד שגם אנחנו יכולין לברח לתוך ארבע אמות של הלכה בכל עת, שזה עקר נחמתנו ותקותנו, כנ"ל: