# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1839/65/14/

וזהו שאמרו רבותינו ז"ל (מועד־קטן ט.): בשעה שבקש שלמה להכניס הארון לבית קדש־קדשים דבקו שערים זה בזה, אמר עשרים וארבע רננות ולא נענה, עד שאמר (דברי־הימים־ב' ו, מב): "זכרה לחסדי דויד עבדך" - כי השערים הקדושים ראו שעתיד הבית־המקדש שיחרב, ואמרו שאין כבוד לארון שיכנס לבית־המקדש ואחר־כך יחרב ולא יהיה כח בארון להציל את הבית־המקדש מלחרב כי הוא פוגם בכבודו הגדול, על־כן דבקו זה בזה ובכל העשרים וארבע תפלות ורננות שאמר שלמה לא נענה, עד שאמר "זכרה לחסדי דוד" וכו', "חסדי דוד" - זה בחינת הלכות שנקראים "חסדי דוד הנאמנים", ובשבילם נפתחו השערים, הינו כי בקש את השם־יתברך שיפתחו השערים בשביל חסדי דוד בשביל ההלכות של כל התורה שיתגלו ויתבררו בבית־המקדש ובשביל זה נפתחו, כי בשביל זה בודאי ההכרח שיכנס הארון לבית קדש־קדשים אף־על־פי שעתיד לחרב, כי אף־על־פי־כן פעלנו הרבה במה שהיה הארון בבית קדש־קדשים, ששם עקר מקום מנוחתו של הארון עם הלוחות, שהם כלל תורתנו הקדושה.

ועל־ידי־זה היה כח להצדיקים והסנהדרין שבאותן הדורות - לברר כל ההלכות, וכל דיני ומשפטי התורה המצויין עתה בידינו, שהם בחינת חסדי דוד, כי דוד היה ראש הסנהדרין וברר כל הלכות התורה, כי זכה לאסוקי שמעתתא אלבא דהלכתא, כי ה' עמו בהלכה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין צג.), כי דוד דיקא היה לו כח לברר ההלכות מחמת שדוד בעצמו הוא בבחינת הבית־המקדש, כי הבית־המקדש נקרא על שמו בית דוד, כי הוא מסר נפשו עליו, עד שמצא מקומו ונלחם מלחמות ה' כל ימיו, כדי להכניע הקלפות והצרים שסביב הקדשה בגשמיות ורוחניות כדי שתתקים (דברים יב, י): "והניח לכם מכל איביכם וכו', והיה המקום" וכו', שלא היה זה כי אם בימי דוד, כמו שפרש רש"י שם (בישעיה כב, כב) ועל־כן הוא דיקא זכה לברר כל ההלכות של תורה שבעל־פה, שהם בבחינת מלכות דוד, כידוע.

כי עקר ברור ההלכות הוא בכח הבית־המקדש, כי עקר מקום התורה ומנוחתה האמתי הוא בבית המקדש במקום האבן שתיה, כי משם תצא תורה, כמו שכתוב (ישעיה ב, ג): "כי מציון תצא תורה", ועל־כן בכל ספר דברים מזהיר משה רבנו על קיום התורה בארץ־ישראל דיקא, כמבאר שם במקומות אין מספר, כי עקר התגלות התורה הוא בארץ־ישראל ששם הבית־המקדש, ששם מקום הארון עם הלוחות, ועל־כן היה בהכרח שיבנה הבית־המקדש ולהכניס לשם הארון, אף־על־פי שעתיד לחרב, כדי שיהיה כח להצדיקים שבאותן הדורות לברר וללבן לנו כל ההלכות ומשפטי התורה, ואם לא היה לנו ירשת התורה שבעל־פה שבררו לנו הלכותיה בבית המקדש - לא היינו יודעין עתה שום הלכה וכנ"ל:

ועל־כן בשביל זה נפתחו השערים בשביל חסדי דוד, שהם ההלכות שאי אפשר שיתבררו כי אם על־ידי שיכנס הארון לבית קדש־קדשים, שעתה אף־על־פי שבעוונותינו הרבים נחרב הבית־המקדש, נשאר לנו ירשה טובה ונפלאה, שהם ההלכות, בחינת ארבע אמות של הלכה, שהם בחינת שערים ופתחים של הקדשה שנשארו לנו שבהם אנו מתנחמים עתה, כי בזה אנו יכולין לעשות נחת רוח לפניו יתברך, כי אין לו בעולמו כי אם ארבע אמות של הלכה, כנ"ל. ואף־על־פי שגם על זה התגברה הסטרא־אחרא והרבה מחלקת בישראל עד שאין יודעין הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד (שבת קלח:), כמו שאמרו רבותינו ז"ל, ואמרו (סוטה מז:): 'משרבו תלמידי שמאי והלל וכו', והיה קשה לישראל' וכו', אף־על־פי־כן בכח הברור שנתבררו ההלכות בבית המקדש בעודו קים - יש כח להצדיקים והחכמים אמתיים לברר לנו בכל דור ודור כל הלכות התורה איך להתנהג בהם, ואם לא היה ברור ההלכות שבבית המקדש - לא היינו יודעין עתה כלל שום דין והלכה של תורה שבעל־פה. אבל עתה אנו יודעין על כל פנים עקרי הדינים וההלכות שבכל מצוה, רק שיש לנו ספקות בכמה דברים, אבל עקרי ההלכות אנו יודעים, כגון שאנו יודעין שעור מחצות הסכה ולבוד ודפן עקמה וכו', וכן בכל מצוה. וגם בהדברים שנתרבה בהן המחלקת - יש לנו כללים גדולים איך להתנהג בהם, כגון מה שאמרו רבותינו ז"ל (תוספות קידושין מה: דבור המתחיל 'הוה'): 'הלכה כבתראי מאביי ורבא ואילך וכו', וספק דאוריתא לחמרא' וכו'. והכלל, שעקר מה שאנו יודעין מהלכות התורה אחר החרבן, הוא בכח קדשת הבית־המקדש על־ידי שנתבררו ההלכות שם. כי עקר מקום התורה בבית המקדש וכנ"ל.

ועל־כן נקראים ההלכות שהם בחינת תורה שבעל־פה על שם מלכות דוד בחינת (ישעיה נה, ג): "חסדי דוד", ועל־כן בשביל זה נפתחו השערים והפתחים וכנ"ל, ועל־כן נקראים (תהלים כד, ז): "פתחי עולם" שקדשתן עולמית, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, כי השערים והפתחים שהם בחינת ההלכות קדשתן עולמית בודאי, כי רק זאת הקדשה נשארה לנו ירשה אחר החרבן. וכן אחר הסתלקות כל צדיק וצדיק אמתי, כי עקר הירשה וההשארה מהם - הם ההלכות שהשאירו לנו שקדשתן עולמית, שבהן אנו יכולין להחיות עצמנו תמיד לעולם ועד בכל עת ועת, בכל מקום ובכל דרגא שבעולם. והם כל נחמתנו ותקותנו, בבחינת (תהלים קיט, נ): "זאת נחמתי בעניי כי אמרתך חיתני" כנ"ל, וכמו שאיתא בזהר הקדוש בכמה מקומות (שמות ה:; כי תשא קפח:), שבגלות זה הקשה וארך מכל הגליות - לא היה אפשר לנו להתקים כלל לולי התורה, עין שם. הינו כנ"ל, כי בכל מה שעובר עלינו בכלל ובפרט על כל אחד ואחד בגשמיות ורוחניות - אין לנו מקום לברח מהם כי אם לתוך ארבע אמות של הלכה, שהם ההלכות והחדושין שהשאירו לנו הצדיקי אמת וכנ"ל: