# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1839/65/3/

וזה בחינת ש אין חולקין את החצר עד שישאר לכל אחד ארבע אמות חוץ ארבע אמות לכל פתח ופתח של הבית. כי החצר הוא לפני הבתים, וכל ההשפעות וכל החפצים וכל העשירות של האדם עקר קיומו הוא כשבא לתוך הבית, שאז עקר שמירתו מהזק, כנראה בחוש, שכל זמן שהוא בחוץ אינו משמר כלל. ואפלו כשנכנס לתוך החצר אינו משמר כל־כך עד שנכנס לתוך הבית דיקא, כי עקר דירתו וישיבתו של האדם הוא בתוך הבית, כי כל הבתים שרשם וקיומם נמשך מבחינת הבית־המקדש שכולל כל הבתים של ישראל, כמובן בהתורה הנ"ל. וכלם מקבלים חיותם מהצדיק הראש־בית שהוא הראש של הבית־המקדש ושל כל הבתים של ישראל כנ"ל. ומשם נמשכין כל ההשפעות וכל העשירות, כי הכל נמשך מהארבעה יסודות שנמשכין מהנהר היוצא מעדן המשקה את הגן וכו', שמשם כל החפצים וכל העשירות והכל כלול בבחינת בית, שהוא בחינת הבית־המקדש, שהוא בחינת עינים, כמובן בהתורה הנ"ל. כי העולם דומה לבית, וכלם מקבלים חיותם מהראש־בית שהוא בחינת האור והגונין המאירין להבית, שהוא בחינת הבית־המקדש שכולל כל הבתים וכנ"ל, על־כן כל העשירות עקר קיומו כשבא לתוך הבית, שהוא בחינת עינים, ששם מאירין הגונין על־ידי הראש־בית, שהוא משגיח ושומר הכל, כי ממנו חיות הכל כנ"ל. ועל־כן שעור בית ארבע אמות, כמבאר בדברי רבותינו ז"ל לענין מזוזה ושאר דברים, כי צריך שיהיה בו ארבע אמות כנגד כל בחינות ד' הנ"ל, שכלם נמשכין משם ה' שהוא ארבע אותיות, שממנו כל הארבעה מחין ארבעה גונין הנ"ל ארבעה יסודות וכו', שכלם כלולים בבחינת בית ששם מאיר הראש־בית כנ"ל. ועל־כן צריך שיהיה בבית ארבע אמות דיקא: