# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1839/65/4/

וזה בחינת ארבע אמות של הפתחים שנותנין בחצר לפני כל פתח כדי לפרק שם משאו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בבא בתרא יד.). כי זה ידוע, שעקר העסק במשא־ומתן ומלאכות הוא בשביל לברר הניצוצות הקדושים מעמקי הקלפות ולהעלותם מדרגא לדרגא עד שישובו למקור חצבם, אל מקום אשר היה שם אהלם בתחלה. ועל־כן אי אפשר לעשות משא־ומתן באמונה בקדשה ובטהרה כראוי כי אם על־ידי התקשרות לצדיקי אמת, שהם בחינת הראש־בית, שהם שרש וחיות הכל, ובכחם יכול כל אחד לעסק בהמשא־ומתן שעקר העסק לברר הניצוצות ממקומות החיצונים מרשות הסטרא־אחרא מבחינת הראש כל חוצות, שכל זמן שהניצוצות של העשירות הוא שם הם בבחינת "תשתפכנה אבני קדש בראש כל חצות". וצריך כל אחד לבררם משם על־ידי עסקו במשא ומתן באמונה, להוציאם ולבררם מחוץ לפנים, דהינו להוציאם מהראש כל חוצות להכניסם לתוך הבית דקדשה, שהוא רשות דקדשה, בחינת רשות של הראש־בית.

ועל־כן צריך כל אחד לכון בשעת המשא־ומתן, בכל תנועה ובכל הלוך ובכל דבור שהולך ומדבר בשעת העסק, שכונתו כדי שירויח כדי שיתן צדקה לעניים הגונים העוסקים בתורה, שהם כלולים בבחינת הראש־בית שהם הצדיקי אמת, ואז זוכה לעשות תקון גדול על־ידי המשא־ומתן שלו, כי מברר הניצוצות מבחינת החיצונים מבחינת הראש כל חוצות, ומכניסם לתוך הבית, דהינו להראש־בית. מאחר שכל כונתו בשביל זה, כנ"ל.

נמצא, שכל כונת המשא־ומתן הוא להכניס הניצוצות מחוץ לפנים כנ"ל. ומזה נמשך גם בגשמיות שעקר קיום כל החפצים וכל העשירות הוא כשמכניסין אותו מחוץ לפנים, לתוך הבית, שהוא מקום משמר, והוא עקר דירת האדם. ושם עקר חיותו ותענוגיו מהעשירות והחפצים שלו, אבל צריכין יגיעה גדולה קדם שזוכין להכניס העשירות לפנים לתוך הבית. ואפלו בגשמיות רואין בחוש כמה יגיעות יש להאדם קדם שמכניס השפע והרוח שמרויח לפנים לתוך הבית, כי כמה פעמים נמצא שהאדם מרויח ומרויח, ואחר־כך קדם שבא לידו לתוך ביתו - אין בידו מאומה, כנראה בחוש, מכל שכן וכל שכן בעקר העשירות האמתי, שהוא ברור הניצוצות הקדושים, שבשביל זה עקר המשא־ומתן, כמה וכמה יגיעות צריכין קדם שזוכין לברר ולהעלות הניצוצות עד שיכניסם ויאספו לביתו באמת, שיכנסו לרשות הראש־בית, שאז יתקים גם עשירותו בגשמיות גם־כן.

וכן בכלל עבודת ה', אפלו של היושבים בבית המדרש באהלי תורה, כמה וכמה יגיעות צריכין קדם שזוכין לכנס לתוך הבית דקדשה באמת, כי יש כמה וכמה שהתחילו קצת בעבודת ה', אבל עדין הם עומדין בחוץ, ואפלו אותן שנתיגעו וטרחו יותר ויותר עד שנכנסו קצת לפנים, אבל עדין לא נכנסו לתוך הבית, והם עומדים עדין בחצר, ואף־על־פי שהוא זכיה גדולה, אפלו כשנכנסין לחצר הקדשה, אף־על־פי־כן עדין אין מקום החצר משמר היטב. ועקר התכלית שיכנס לתוך הבית ולתוך כל ההיכלות דקדשה, אבל קדם שרוצה לכנס לתוך הבית צריך יגיעה גדולה מחדש, ומזה בא מה שכמה בני אדם התחילו קצת בעבודת ה' באמת ביגיעות וטרחות ואחר־כך נפלו כמו שנפלו, רחמנא לצלן: