# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1839/65/6/

והענין הוא לפי עניות דעתי, כמו שכתבנו למעלה, כי יש חצר ובית, שהם בחינת החצר שלפני המשכן ואחר־כך המשכן שהיה מכסה ביריעות, שהוא בחינת בית. וכן בבית המקדש היתה תחלה העזרה, שהוא בחינת חצר, כי לא היה עליה תקרה, ואחר־כך ההיכל ובית קדש־קדשים, שהם עקר הבית־המקדש, שהם בחינת בית, כי היה עליהם תקרה. והסתכל וראה שקרבן התמיד וכן כל הקרבנות היה עקר מעשיהם בתוך החצר, שהוא העזרה, ששם היה עומד מזבח החיצון, אבל קטרת היתה נעשית בפנים בתוך הבית, שהוא ההיכל, ובשביל זה היה התמיד קדם לקטרת.

וכן מתנהג עם כל אדם בעבודתו, כי בתחלה כשאדם רוצה לכנס בעבודת ה' אזי השם־יתברך ברחמיו חומל עליו ומקל עליו ומניח אותו לכנס אל הקדשה, כי הבא לטהר מסיעין לו. ואזי הולך לו קצת כסדר, ואזי על־ידי עבודתו הוא מתחיל לעלות מדרגא לדרגא ומתחיל לכנס קצת מחוץ לפנים, אבל אף־על־פי שנכנס לפנים - לא נכנס כי אם לבחינת חצר, ועדין הוא עומד מחוץ לבית, וכשרוצה לכנס לתוך הבית, שהוא העקר - אין מניחים אותו השומרים, שהם נטורי תרעא, ואז אי אפשר לו לכנס לתוך הבית עד שיחזר ויצא לחוץ לברר ניצוצות קדושים מעמקי הקלפות, ויתקן מהם תקונים גדולים בבחינת קטרת, ואז דיקא יכנס לפנים לתוך הבית. כי לכנס לפנים לתוך הבית אין מניחין אותו עד שיחזר ויברר ויעלה ויתקן מה שפגם, דהינו שיעלה הניצוצות מעמקי הקלפות שהורידם לשם בעוונותיו, אבל זהו מחמלת ה' מה שלא גזר עליו מתחלה שיברר ויתקן תחלה לגמרי מה שפגם, ואחר־כך יתחיל לכנס לחצרות הקדשה, כי אם כן היה קשה מאד לכל אדם להתקרב, כי בתחלה בודאי אין בו שום כח להתחיל ללחם מלחמה כזאת לברר הניצוצות העשוקות בעמקי הקלפות, ובפרט שעדין לא ראה מאורות מימיו, ואין בו שום תשוקה עדין לעבודת ה' באמת כראוי, על־כן מחמלת ה' שמניח אותו תחלה לכנס לעבודת ה', אף־על־פי שלא תקן עדין מה שקלקל, עד שנמצאים קצתם שנכנסים בתוך שערי הקדשה עד שבאים לתוך בחינת החצר. ואז כבר ראו קצת יפי ונעם ויקרת קדשתו וחפצים ומשתוקקים לכנס לבית, שזהו עקר התכלית, אבל אין מניחין אותם לכנס לבית, עד שיחזרו ויצאו לחוץ לברר הניצוצות מעמקי הקלפות. ואז דיקא יכנסו לתוך הבית לפנים ממש, כי לתוך הבית לפנים אי אפשר לכנס כי אם כשמעלין הניצוצות ממרחקים מעמקי הקלפות:

וזה בחינת פרשת התמיד וקטרת. מה שבתחלה מקריבין התמיד לעלות מדרגא לדרגא, ואחר־כך הקטרת שהוא להעלות הניצוצות מעמקי הקלפות שהיה ראוי לכאורה להיות בהפך כנ"ל, אך על־פי הנ"ל מישב היטב, כי קדם הקרבת התמיד לא היה לנו שום כח עדין להתחיל לברר הניצוצות מעמקי הקלפות. על־כן חמל עלינו השם־יתברך וצונו תחלה להקריב קרבן התמיד ונתן לנו כח להתחיל לעלות מדרגא לדרגא על־ידי התמיד, אף־על־פי שעדין לא בררנו הניצוצות מהקלפות, אבל כשרוצין לגמר העליה בשלמות ולכנס לפנים לתוך הבית, זה אי אפשר כי אם על־ידי קטרת שצריכין לחזר ולברר הניצוצות מעמקי הקלפות על־ידי הקטרת. וגם הכח של התמיד שהקרבנו קדם מסיע לזה, כמובן בכונות ובסדר המערכה שהם תלויים זה בזה. ואז דיקא על־ידי הקטרת שהוא הברור מעמקי הקלפות. על־ידי־זה דיקא נכנסין לפנים לתוך הבית שהוא עקר השלמות. ואז עולין העולמות כסדר בשלמות, וכן הוא בעבודת האדם בכל אדם ובכל זמן, וכנ"ל:

וזהו בחינת מה שכתב רבנו ז"ל (סימן מח, תנינא), שיש אחד שהוא אצל הפתח של הקדשה וחוזר לאחוריו, חס ושלום, הינו כנ"ל, כי מחמת שאין מניחין אותו לכנס עד שיחזר ויברר הניצוצות מעמקי הקלפות, דהינו שיחזר וילך דרך כל אלו המקומות הרעים שהיו בהם בתחלה וישוב מהם בשלום. על־כן מי שהוא פתי - נדמה לו שמרחיקין אותו, חס ושלום, ובפרט שזה הדבר צריך להתמהמה הרבה והכל לפי הפגמים שלו וכפי העליה שצריך לעלות, על־כן מי שאינו חס על עצמו ומבקש, חס ושלום, עלילה לפרש מאחרי המקום, מדמה בדעתו כאלו אפס תקוה, חס ושלום, מעצם צרות הנפש שבאין עליו. שחוזרין ועולין על לבו מחשבות ותאוות והרהורים וכו', מה שנדמה לו שזה כמה ימים או שנים שהוא רחוק מהם. וכל זה הוא בחינה הנ"ל, והוא חושב שהוא לרעה, חס ושלום, אבל אלקים חשבה לטובה, כי זהו נסיונו, ועל־ידי־זה דיקא עקר תקונו. ואף־על־פי שלפעמים הוא נופל, חס ושלום, לאיזה דברים רעים ממש על־ידי עצם ההתגרות שמתגרין בו כשצריך לכנס, אף־על־פי־כן כבר אנו מזהרים הרבה שאסור לפל משום דבר שבעולם, כי יש בענין זה דברים עמקים הרבה וחסדי ה' אינם כלים לעולם.

והעקר הוא התקשרות לצדיקי אמת, שכל זמן שמאמין בהצדיקי אמת הכלולים בהראש־בית האמתי שממנו נמשך הכל יש לו תקוה לעולם, כי הוא יכול לתקן הכל, להעלות כל הניצוצות, שהם בחינת אבני קדש, ממקומות החיצונים מבחינת הראש כל חוצות, ולחזר ולהכניס כלם לפנים - לתוך הבית פנימה: