# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1839/65/7/

וכן הוא במשא ומתן והרוח והעשירות של האדם, שבאמת עקר הרוח האמתי נמשך על־ידי שמעלין הניצוצות מהקלפות ומכניסים אותם לתוך הקדשה, על־ידי שעושה המשא־ומתן באמונה שלמה, ומרבה בצדקה, ומכון בשעת המשא־ומתן שירויח כדי שיתן צדקה לעוסקים בעבודת ה' באמת, שהם כלולים בהראש־בית כנ"ל, ועל־כן לפעמים הרוח מזמן לנגד עיניו ונדמה לו שכבר הרויח, וקדם גמר העסק בשלמות - נתהפך הכל על־ידי תנועה קלה ואינו מרויח כלום ולפעמים מפסיד גם הקרן. וכל זה הוא בחינה הנ"ל, כי מה שהתחיל להרויח זה בחינת שהכניס הרוח לבחינת החצר, אבל עדין לא נכנס לבחינת הבית, שהוא עקר השמירה של העשירות כנ"ל. וקדם שמכניסו לבית צריך תחלה לברר ניצוצות מעמקי הקלפות. ולפעמים אין לו כח לזה ונאחזין בו הקלפות ומפסיד הכל וכנ"ל. ועל־כן עקר התקון לזה צדקה לעניים הגונים וכנ"ל, כי עקר ברור הניצוצות מעמקי הקלפות הוא על־ידי צדקה, בבחינת "צדקה תציל ממות", שצדקה מצלת ומעלית הניצוצות מהקלפות, שהם סטרא דמותא, בחינת (משלי ה, ה): "רגליה ירדות מות", רגלין הוא בחינת הממון וכו'. ועל־ידי צדקה מעלין אותם משם. (כמובא כל זה בדברי אדמו"ר ז"ל במקום אחר; סימן סז) ואז דיקא יזכה להכניס העשירות לפנים לתוך הבית שתתקים בידו וכנ"ל: