# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1839/65/9/

וזהו (תהלים סה, ב): אשרי תבחר ותקרב ישכן חצריך נשבעה בטוב ביתך קדש היכלך. שהפסוק מזכיר כלם - חצר ובית והיכל. ואמר אשרי תבחר ותקרב ש ישכן חצריך - שישכן ויחנה שם עד שיזכה: נשבעה בטוב ביתך - שנכנס אחר־כך לבית, ששם עקר השביעה מטוב האמתי, שהוא קדשת ההיכל, בחינת קדש היכלך. ועל־כן בחצר הזכיר בחינת אתערותא דלעלא. ובבית הזכיר אתערותא דלתתא, כי בחצר אמר בלשון תבחר ותקרב - שמדבר להשם־יתברך שהוא יקרב ויבחר בנו, אבל בבית אמר הלשון על עצמנו, דהינו נשבעה בטוב ביתך - שאנחנו בעצמנו נתעורר ונתגבר לשבע מטוב ביתו.

כי כן הדבר, כי לחצר מניח השם־יתברך בתחלה לכנס, כי הוא בחינת תחלת העבודה, שאז מקרבין אותו מלמעלה לעבודתו יתברך בבחינת אתערותא דלעלא, שזהו בחינת פתח שהוא תחלת ההתקרבות, אבל אחר־כך כשרוצה לכנס לפנים ממש, דהינו לתוך הבית אזי אין מניחין אותו עד שיתעורר ויתגבר בעצמו כנ"ל. ועל־כן כתב בלשון נשבעה שמדבר עלינו שאנחנו בעצמנו צריכין להתגבר לזה, כנ"ל.

וזהו שאמר שם תחלה (סה, ד): דברי עונת גברו מני פשעינו אתה תכפרם - הינו שהשם־יתברך יחמל עלינו ויכפר פשעינו ועוונותינו, כי גברו מאתנו ואין בנו כח לתקנם ולבררם, רק בחמלת ה' שירחם עלינו ויכפר פשעינו כדי שנזכה לשכן בחצר עד שנכנס לתוך הבית לשבע בטוב ביתו וכנ"ל.

וזהו שאמר שם אחר־כך (סה, ו): נוראות בצדק תעננו אלקי ישענו מבטח כל קצוי ארץ וים רחקים וכו' - כי בודאי אנו צריכין שיעננו נוראות, לעשות עמנו נפלאות ונוראות עד שנזכה אנחנו לשכן בחצרו ולשבע בטוב ביתו וכו', כי צריכים לזה לברר ניצוצות מעמקי הקלפות, ממקומות רחוקים מאד מאד, מקצה הארץ וכנ"ל.

וזהו מבטח כל קצוי ארץ וים רחקים - הינו שאף־על־פי שנדמה לנו שאתה מגרש אותנו, חס ושלום, בקצוי ארץ ובים רחוקים. כי אנו רחוקים מקדשת ביתך מאד, אף־על־פי־כן אנו בטוחים שהכל לטובה, כי אי אפשר לבוא לטוב ביתך כי אם על־ידי־זה דיקא כנ"ל. ועל־כן עינינו לך תלויות שתעננו נוראות בצדק לעשות עמנו נוראות ונפלאות גדולות עד שנזכה לשבע מטוב ביתך, כי אתה מבטח כל קצוי ארץ וים רחקים, דהינו לכל אותן שנתרחקו ב קצוי ארץ וים רחקים - אתה מבטח להם שהוא לטובתם, כי אי אפשר להם לכנס לבית כי אם על־ידי־זה דיקא, כדי שיבררו ניצוצות ממקומות הרחוקים ביותר, ובחמלתך הגדולה תושיעם לברר ולהעלות הכל ולשוב לתוך חצרות קדשך ולשבע מטוב ביתך ומקדשת היכלך.

כי זהו בחינת קטרת שנעשה בתוך ההיכל שמברר הניצוצות מעמקי עמקי הקלפות, וזוכין על ידם לעלות למעלה ולכלל באין־סוף, כי לית קרבנא חביבא קמיה קדשא בריך הוא כמו קטרת, כי זה עקר תענוגיו ושעשועיו יתברך כשמעלין הניצוצות הקדושות מעמקי הקלפות. ועל־כן יכול להיות שהאדם כשנתרחק ביותר ואף־על־פי־כן הוא ממשיך את עצמו להשם־יתברך בכל פעם שיעשה נחת רוח להשם־יתברך - יותר מצדיק גדול מאחר שהוא במקומות הרחוקים מאד, וכשהוא ממשיך את עצמו משם להשם־יתברך, אזי בכל תנועה ותנועה ובכל המשכה והמשכה הוא גורם שעשועים גדולים להשם־יתברך. (וכמבאר מזה במקום אחר), ואם יהיה חזק בדעתו למשך את עצמו תמיד להשם־יתברך, יהיה איך שיהיה, סוף כל סוף יחמל עליו השם־יתברך ויכנס על־ידי־זה דיקא לפנים לתוך בית הקדשה, כי כל זה הוא בחינת קטרת - שהיה בהם גם חלבנה, שחביב מאד לפני השם־יתברך וכנ"ל:

ועל־כן נסמך נוראות בצדק וכו', מבטח כל קצוי ארץ וים רחקים - לפסוק נשבעה בטוב ביתך וכו'. כי אי אפשר לשבע מטוב בית כי אם על־ידי שמרחקין אותו ל קצוי ארץ וים רחקים. וכשהוא בטוח בהשם־יתברך וממשיך את עצמו להשם־יתברך גם משם, אז יזכה ל שבע מטוב ביתו וכו', אמן: