# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1852/62/3/

וזה בחינת "וכתוב ישר דברי אמת" (קהלת יב, י), כי שטר של ישראל הוא בחינת "כתב ישר דברי אמת", הינו בחינת "כלה זרע אמת" הנ"ל הנמשך על־ידי בחינת הכליות שהם בחינת תרין סהדין כנ"ל, ועל־ידי כתב השטר, שהוא בחינת אמת כנ"ל, על ידו דיקא קונין הקרקע ומחזיקין בה, כי הקרקע היא בחינת אמונה. ואי אפשר לזכות לאמונה כי אם על־ידי אמת, כנ"ל.

כי כתב השטר של ישראל הוא בבחינת תורה שבכתב, שהוא בחינת תורת אמת, כי כמה דיני תורה יש בהשטר, וכמה דינים נלמדין מלשון השטר, ועל־כן השטר נקרא ספר, כמו שכתוב (ירמיה לב, מד): "וכתוב בספר וחתום". ועקרו עומד לאמת ולראיה, ועל־כן הוא בבחינת תורת אמת שהיא בחינת תורה שבכתב, כידוע. ועל־כן הקרקע, שהיא בחינת אמונה, בחינת תורה שבעל־פה, עקר קניתה וחזקתה על־ידי השטר, כי תורה שבכתב מאיר לתורה שבעל־פה, כי כל המטלטלים שבעולם כלם - הם בחינת ניצוצי נשמות היוצאים מאמונה, כי אמונה מקור כל הנשמות וכל המשא־ומתן שבעולם, מה שאחד קונה ומוכר לחברו הכל הוא בשביל ברורי הניצוצות הנ"ל ועקר הברור על־ידי אמונה, כי אמונה מבררת הברורים, כמובא במקום אחר (סימן רפ).

ועל־כן בקנית המטלטלין אין צריך כתב לראיה, כי עקר קניתם, שהוא ברורם ותקונם, הוא על־ידי בחינת אמונה, שהיא בחינת תורה שבעל־פה, ועל־כן אין צריך כתב על מטלטלין, אבל הקרקע היא בעצמה בבחינת אמונה כנ"ל, ושם אין שיך ברור, אדרבא, כל הברורים על ידה כנ"ל. ועקר המשא־ומתן בקרקעות, דהינו מה שמוכרין וקונין קרקעות הוא רק מחמת שהאמונה בעצמה היא, כביכול, בגלות ועקר גלותה כדי שתברר ברורים, כידוע, ובשביל זה יש מכירה וקנין בקרקעות בעצמן, כי על־ידי המשא־ומתן שקונין ומוכרין את הקרקע ויוצאת מרשות לרשות, על־ידי־זה היא מבררת בכל פעם ברורים חדשים ועולה מן הגלות. וזה בחינת "והארץ לא תמכר לצמתת כי לי כל הארץ" (ויקרא כה, כג), 'כי לי' דיקא, כי הארץ היא בבחינת אמונה, ועל־כן "לא תמכר לצמתת" כי אם לפי שעה עד היובל כדי לברר ברורים חדשים אצל הלוקח, כי כל הברורים הוא על־ידי אמונה, שהוא בחינת קרקע, כנ"ל.

וזה בחינת נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות, דהינו קנין מטלטלין אגב קרקע שהוא הקנין המועיל ביותר, כי כל קניות המטלטלין הוא בשביל ברורי הניצוצות, ועקר הברור על־ידי אמונה, ועל־כן נקנין המטלטלין על־ידי הקרקע, כי הניצוצות מתבררין על־ידי האמונה, כנ"ל.

ועל־כן הקרקע בעצמה אינה נקנית ונחזקת כי אם בשטר, דהינו כתב ישראל שהוא בחינת תורה שבכתב, כי הקרקע בעצמה, שהיא בחינת אמונה בעצמה, כביכול, אינה יכולה לעלות ולצאת מרשות לרשות כי אם על־ידי בחינת תורה שבכתב שהוא בחינת השטר, כי בכל פעם שהקרקע יוצאת מרשות המוכר להקונה היא בחינת עלית האמונה, כי יוצאת מרשות המוכר לרשות הקונה כדי לברר שם ברורים חדשים, ועל־ידי־זה הוא עקר עליתה מן הגלות כשתגמר לברר. נמצא, שבכל פעם שיוצאת הקרקע מרשות לרשות הוא בחינת גאלה, כי מבררת על־ידי־זה ברורים חדשים, שעל־ידי־זה תשלם האמונה ותבוא הגאלה, וזה שמזכר בתורה כמה פעמים לשון הגאלה בקנית ומכירת קרקע, כמו שכתוב (ויקרא כה, לא): "גאלה תהיה לו" וכו', וכן הרבה כמה פעמים, כי הוא בחינת גאלה כנ"ל, כי בכל פעם שיוצאת הקרקע, שהוא בחינת אמונה, מרשות לרשות, כדי לברר ברורים חדשים כנ"ל, היא מתקרבת אל הגאלה, כנ"ל.

וזה שרמז השם־יתברך לירמיה הנביא ענין הגאלה על־ידי קנית קרקע, כמבאר שם בירמיה שבעת שהלכו ישראל בגלות אמר לו השם־יתברך (ירמיה לב, ז): "הנה חנמאל בן דדך בא אליך לאמר קנה את שדי" וכו'. וקנה את השדה ובשרו השם־יתברך על־ידי־זה שעתידין להגאל ויקנו שדות, כמו שכתוב (שם לב, מד): שדות בכסף יקנו" וכו'. ולכאורה הדבר תמוה: מפני מה רמז לו את הגאלה על־ידי־זה דיקא, על־ידי קנית שדה?! אך באמת קנית שדה בעצמה מרמז על בחינת הגאלה כנ"ל, ועל־כן הקרקע, שהיא בחינת אמונה, אינה נקנית ונחזקת ביד הקונה כי אם בשטר שהוא בחינת תורה שבכתב, בחינת אמת, שעל־ידי־זה באים לאמונה: