# א

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1852/63/1/

על־פי התורה המתחלת: "בחצצרות וקול שופר" בלקוטי מוהר"ן הראשון (סימן ה) עין שם כל התורה.

והכלל, שעל־ידי שעושין המצוות בשמחה מהמצוה בעצמה, על־ידי־זה זוכין לידע בין קדם גזר־דין לאחר גזר־דין, כי המצוות הם קומה שלמה, והם מחיין כל השלשה קומות שהם: עולם שנה נפש וכו'.

ולבוא לשמחה הוא על־ידי רעמים שהם מפשיטין עקמימיות שבלב ואז זוכה לישרת לב שעל־ידי־זה זוכין לשמחה, כמו שכתוב (תהלים צז, יא): "ולישרי לב שמחה". ורעמים הם בחינת תפלה בכח וכו', ועקר הרעמים הם מגבורות וכו', וצריך לפנות את המחין מחכמות חיצוניות וממחשבות זרות מחמץ, שלא יחמיץ את חכמתו בחכמות חיצוניות ובתאוות כדי כשיוציא את הקול ויפגע במחו יתעבד ממנו רעם, אבל כשאין מחו פנוי ממחשבות חיצוניות מחמץ אין קולו נשמע ואין נעשה מקולו בחינת רעמים, גם ישמר יראתו שממנו תוצאות הקול וכו', והעקר לשמר מחו שלא יחמיץ.

וזהו (תהלים סח, א): "גער חית קנה", כדאיתא בזהר (פנחס רנב.): קנה חי"ת תשבר ותעשה ממנה ה"א, ותעשה מאותיות חמץ מצה, הינו שלא תחמיץ חכמתך וכו' וכו', וצריך לשתף הגבורות בחסדים שמאלא בימינא וכו', כי עקר התגברות על־ידי האהבה, כמו שכתוב (תהלים קי, א): "שב לימיני" וכו'. עין שם כל זה היטב: