# י

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1852/63/10/

וזהו בחינת שמיני־עצרת, שאז, כביכול, השם־יתברך שמח עמנו, כמבאר בכונות (פרי־עץ־חיים, לולב, פרק ח), כמו שכתוב בפרוש רש"י (במדבר כט, לה): 'בבקשה מכם עכבו עמי עוד יום אחד', הינו כי אז נכללין כל השמחות יחד בחינת *) 'איהו בזקיפו ואנן בשיפולי' - כפי שמחתו כן שמחתנו, בחינת (תהלים קד, לא): "ישמח ה' במעשיו" - "ישמח ישראל בעשיו" (שם קמט, ב), כמבאר שם בהתורה הנ"ל. כי 'באתערותא דלתתא אתער לעלא' (זהר קפד.), הינו כי בכל שבעת ימי הסכות זכינו להמשיך השמחה עלינו לשמח בה', לשמח בהמצוות בעצמן, להמשיך שמחת העולם הבא בחינת סכה בעולם הזה לתוך המצוות. וזהו בחינת שמחת בית השואבה ששמחין מאד בעת ששאבו המים לנסוך החג, שאז היה עקר השמחה שלא נראה דגמתה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סכה נא:): 'מי שלא ראה שמחת בית השואבה' וכו', כי עקר השמחה נמשכת מהמים, שהם בחינת רעמים, בחינת (תהלים כט, ג): "אל הכבוד הרעים ה' על מים רבים" שמשם עקר השמחה, ועל־כן מרבין בשמחה גדולה אז בשאיבת המים דיקא, כי משם עקר השמחה, כנ"ל.

ואחר־כך בשמיני־עצרת ושמחת־תורה, אז השם־יתברך שמח עמנו, בחינת "ישמח ה' במעשיו" שאומרין אז בשעת הקפות, ואז נכללין כל השמחות יחד, שתופסין התורה ושמחין עמה, כי אנו שמחין עמו והוא שמח עמנו יחד, בחינת 'איהו בזקיפו ואנן בשיפולי' - כפי שמחתו כן שמחתנו כנ"ל, כי אנו אוחזין התורה בשעת השמחה, להורות, שכל שמחתנו הוא רק התורה בעצמה, כי כל שמחתנו הוא מצוות התורה בעצמן, שאנו זוכין לעשות ובזה לבד אנו שמחין, שזהו עקר שלמות השמחה, כנ"ל: