# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1852/63/12/

ועקר הוא האתרוג שהוא פרי עץ שטעם עצו ופריו שוה (סכה לה.), הינו שזוכין שהעולם־הבא והעולם־הזה הכל אחד, כי מרגישין בהמצוות העולם הבא בעולם הזה, כי עולם־הזה שעושין בו המצוות הוא בחינת העץ שעושה פרות, ועקר אכילת וטעם הפרות מקבלין בעולם הבא, כי 'היום לעשותם ומחר לקבל שכרם' (ערובין כב.). ועל־כן העולם הזה כמו שזורעין או נוטעין עץ עושה פרי ואחר־כך לעתיד בעת קבול השכר יזכה לקבל פרותיו מהעץ החיים על־ידי המצוות ומעשים טובים שזכה לסגל בעולם הזה, בבחינת (תהלים קכו, ב): "בא יבא ברנה נשא אלמתיו" וגו', "זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד" (הושע י, יב). נמצא, בעולם הזה הוא הזריעה והנטיעה, ובעולם הבא הוא זמן אסיפת הפרות. אבל מי שזוכה לעשות המצוות בשמחה הנ"ל, עד שאין רוצה שום עולם הבא רק כל העולם הבא שלו הוא המצוה בעצמה, נמצא, שמרגיש טעם הפרי בתוך העץ הנטוע בעצמו, שזהו בחינת אתרוג שטעם עצו ופריו שוה, כי מרגישין טעם הפרי, שהוא בחינת עולם הבא, בתוך העץ הנטוע בעצמו, שהוא בחינת עולם הזה כנ"ל, כי על־ידי מצות אתרוג ומיניו זוכין לזה, כנ"ל: