# יג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1852/63/13/

ועל־כן סכות הוא 'חג האסיף' - בזמן שאוספין הפרות לבית, זהו בחינת " ב 'א י 'בא ב 'רנה נ' שא א 'למתיו" שהוא ראשי תבות ' נביא', בחינת קבול שכר, כמבאר בהתורה הנ"ל, כי אנו ממשיכין השמחה הנ"ל בזמן האסיף להורות, שאנו מרגישין עכשו בעולם הזה את השמחה של המצוה בעצמה בחינת עולם הבא, שהוא בחינת אסיפת הפרות, בחינת "בא יבא ברנה" וכו', כנ"ל, ואנו זוכין להמשיך זאת בעולם הזה, כי אנו שמחין בהמצוה בעצמה ומרגישין העולם הבא, שהוא בחינת אסיפת הפרות גם בעולם הזה, כנ"ל:

ועל־כן מסככין בפסלת דיקא, כי הפסלת והאכל מרמז על העולם הזה והעולם הבא, כי עקר הפרות והאכל נזכה לעולם הבא, כמו שכתוב (ישעיה סה, יג): "הנה עבדי יאכלו", וכמו שכתוב (תהלים כג, ה): "תערך לפני שלחן" וכו'. אבל העולם הזה הוא בחינת פסלת, בחינת מוץ ותבן שחופין על המאכל, שהוא בחינת קלפה הקודמת לפרי שצריכין לשבר הקלפה שהוא בחינת העולם הזה כדי לזכות להפרי, שהוא קדשת המצוות, בחינת עולם הבא, שאז יקבלו הצדיקים שכרן שהוא בחינת גוף הפרי, כנ"ל.

ועל־כן סכה שמרמז על עולם הבא שזוכין בעולם הזה להרגיש בעשית המצוות בעצמן את העולם הבא כנ"ל, על־כן מסככין בפסלת ואסור לסכך בהאכל בעצמו, להורות, שאין אנו רוצין שום שכר עולם הבא שהוא בחינת אכילת הפרות, רק אנו מרגישין בהעולם הזה בעצמו, שהוא בחינת פסלת, אנו מרגישין את שמחת העולם הבא, שהוא בחינת סכה - שעושין מפסלת דיקא, כנ"ל; ועל־כן סכך הסכה וארבעה מינים כלם הם ממין הצומח מן הארץ (סכה יא:), כי צמיחת הארץ היא בחינת שמחה, בחינת "ישמחו וירננו וכו', ארץ נתנה יבולה", כנ"ל:

וזה בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל (סכה לה. רש"י): שאתרוג דר באילן שלש שנים, כי אתרוג הוא בחינת שמחה הנ"ל שמחיה כל השלש קומות עולם שנה נפש כנ"ל, שזהו בחינת שלש שני חזקה שבהם נתבטלין כל המערערים, שזהו בחינת שלש שני ערלה שצריכין לעבר על האילן קדם שאוכלין מפרותיו. כי קדם שעוברין שלש שנים - יש עדין אחיזת הקלפות הנמשכין מ'חית קנה' הנ"ל, אבל כשהפרות גדלים כבר שלש שנים, כבר נתבטל 'חית קנה', שהוא בחינת הקלפות שהם המערערים וכו', כנ"ל, ואז נמשך השמחה בשלמות בכל השלש קומות, ואז הפרות ראויים לאכילה.

כי הפרות הם בחינת השמחה שאין מתבררים מאחיזת עשו וישמעאל, בחינת "חית קנה" הנ"ל כי אם בשלש שנים שהם בחינת שלש קומות, כי כל שנה הוא קומה שלמה, ושלש שנים הם שלש קומות, כנגד בחינת עולם שנה נפש כנ"ל, כי כל קומה כלולה מכל השלש, כידוע. ועל־כן צריכין לעבר על הפרות שלש שנים כדי לדחות בחינת "חית קנה" הנ"ל ולהמשיך השמחה בכל השלש קומות - שאז דיקא ראויים לאכלם, כי נתבררים מן הקלפות שהם בחינת "בעצבון תאכלנה".

כי בשלש שנים הם שלש ראשי שנים, והעקר הוא ראש־השנה שאז נדחה "חית קנה" כנ"ל, כי אז נעשין רעמים הנ"ל כנ"ל. וזהו בחינת שלש שני חזקה שבהם נדחין המערערים והחולקים כנ"ל, ועל־כן אתרוג דר באילן שלש שנים, להורות, שעל־ידי אתרוג נמשך חיות לכל השלש קומות הנ"ל שחיותם על־ידי שמחת המצוות, שזהו בחינת אתרוג, כנ"ל: