# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1852/63/2/

וזה בחינת חזקת קרקעות שלש שנים, כי כל הערעורים והסכסוכים שיש על קרקע ישראל הם נמשכין מבחינת הערעורים שיש על ארץ־ישראל, כי בכל מקום שישראל דרים שם - הוא בחינת ארץ־ישראל, כי הם מקדשין כל המקומות שהם יושבים בהם בבחינת ארץ־ישראל, כמו שכתב רבנו ז"ל בהתורה 'חדי רבי שמעון' (סימן סא), וכמו שכתוב (יחזקאל יא, טז): "כי הפיצותים בגוים וזרתים בארצות ואהי להם למקדש מעט", וכמבאר בדברי רבותינו ז"ל בכמה מקומות (מגלה כט.). ועל־כן בכל מקום שאחד מישראל קונה איזה קרקע ומחזיק בה, הוא בחינת ארץ־ישראל כנ"ל, וכל הערעורים שיש על הקרקע הם בחינת הערעורים שיש על ארץ־ישראל, כי יש שבעה עממין שהם הקלפות החופין על ארץ־ישראל שמהם נמשכין כל הערעורים והסכסוכים וכל המריבות שיש על קרקע איש הישראלי, שהוא בחינת ארץ־ישראל, כנ"ל, וזהו בחינת (בראשית יג, ז): "ויהי ריב בין רעי מקנה אברם ובין רעי מקנה לוט והכנעני והפרזי אז ישב בארץ" - שעל־ידי שהיה אז עדין אחיזת השבעה עממין בארץ, על־ידי־זה היה ריב ומחלקת שהם ערעורים וסכסוכים שיש על ארץ־ישראל.

וכן הוא תמיד בכל דור ודור שצריכין לגרש אחיזת הקלפות מארץ־ישראל ועל־ידי־זה מבטלין ריב ומחלקת משם וזוכין להחזיק בחלקו שיש לו בארץ, כי כל אחד מישראל יש לו חלק בארץ, ואפלו עכשו בגלות שאנו רחוקים מארץ־ישראל, אף־על־פי־כן בכל מקום שישראל יושבין שם אפלו בחוץ־לארץ הוא גם־כן בחינת ארץ־ישראל כנ"ל, ועל־כן אפלו בחוץ־לארץ אי אפשר להחזיק בקרקע בשלוה בלי ערעור ומחלקת עד שמגרשין אחיזת הקלפות משם, הינו בחינת הקלפות החופין על ארץ־ישראל, כנ"ל.

ולגרש המערערים מארץ־ישראל הוא על־ידי בחינת רעמים הנ"ל, שעקרם על־ידי קדשת המח על־ידי ששומרים את המח מחמץ, הינו ממחשבות זרות וכו', כנ"ל, ועל־ידי־זה זוכין לארץ־ישראל ולגרש הקלפות המערערים משם, בבחינת (תהלים לז, כט): "צדיקים יירשו ארץ". וצדיק הוא מאן דנטיר ברית (צדיק הוא מי ששומר הברית) (זהר נח נט:). ועקר שמירת הברית הוא על־ידי קדשת המחשבה, הינו לשמר מחו מחמץ, שלא יחמיץ את חכמתו במחשבות זרות והרהורים, חס ושלום, כי מחשבות רעות הם בחינת חמץ, בחינת "חית קנה", כמבאר שם, שזהו בחינת "גער חית קנה", עין שם.

נמצא, שמחשבות זרות הם בחינת "חית קנה", ו'חית קנה' הם עשו וישמעאל, כמבאר בדברי רבותינו ז"ל (זהר פנחס רנב:), ועשו וישמעאל הם הקלפות החופין על ארץ־ישראל בגלות הזה שעקר יניקתן מפגם הברית, פגם המחשבה שנקרא חמץ, בחינת "חית קנה" הנ"ל, כי שני הפרושים על 'חית קנה' הנ"ל הם אחד וזה תלוי בזה, כי חית קנה, שהוא קנה החית של חמץ, שהוא בחינת חמוץ המח, הינו מחשבות זרות - זהו בעצמו בחינת עשו וישמעאל שנקראין "חית קנה" שיניקתם רק משם מבחינת חמוץ המח, מפגם המחשבה, וכמו שאיתא בתקונים (תקון טו דף ל:): אוקירו לנשיכו וכו', ואוקירו דלהון לנטרא טפה קדמאה לבת זוגה וכו', דפסלת דאברהם ויצחק גרם דישתעבדון אמין דעלמא בבניהון וכו'. נמצא, שעל־ידי פגם המחשבה נמשך גלות עשו וישמעאל, שהם שולטין עכשו על ארץ־ישראל. ועל־כן אי אפשר להחזיק בקרקע ולגרש הערעורים משם, כי אם על־ידי שמגרשין הקלפות החופין עכשו על ארץ־ישראל, שהם בחינת עשו וישמעאל, וזה תלוי בקדשת המחשבה על־ידי שנזהרין מחמץ, הינו מחמוץ המח, בחינת "גער חית קנה" וכו', כנ"ל: