# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1852/63/5/

כי עקר ארץ־ישראל תלויה ברעמים, כי רעמים הם בשביל הגשמים, וכמו שאיתא שם בזהר המובא בהתורה הנ"ל: 'כדין אפיק טפין טפין' וכו' (ואז הוא מוציא טפות טפות). ועקר הגשמים הם בארץ־ישראל, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תענית י.): 'ארץ־ישראל שותה תחלה, כמו שכתוב (דברים יא, יא): "למטר השמים תשתה מים, ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה", ודרשו רבותינו ז"ל (ספרי עקב ד): וכי כל הארצות אינו דורש' וכו'? אלא העקר הוא ארץ־ישראל, ועל־ידי אותה דרישה וכו'. נמצא, שעקר הגשמים שהם בחינת רעמים הם בארץ־ישראל, כי הרעמים הם בחינת תפלה בכח, כמו שמבאר שם, ותפלה בכח הוא בחינת "כח מעשיו" שעקר קדשת ארץ־ישראל הוא על־ידי־זה, וכמבאר בהמאמר 'על אשר מעלתם' וכו' (סימן מח). כי עקר התפלה הוא בארץ־ישראל, כי שם עקר עליות התפלות. ועקר הרעמים נעשין כשנזהרין מחמץ דיקא, ועל־כן אי אפשר לזכות לארץ־ישראל כי אם על־ידי קדשת המחשבה, שעל־ידי־זה מגרשין הקלפות המערערין משם שמשם נמשכין כל הערעורים וכו', כנ"ל: