# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1852/63/9/

ועקר השמחה היא שיהיה שמחתו מהמצוה בעצמה, ויהיה העולם הבא שלו בהמצוה בעצמה, עד שלא ירצה שום שכר עולם הבא בשביל המצוה, רק העולם הבא שלו הוא תכף ומיד בעולם הזה בהמצוה בעצמה שעושה, כמו שמבאר שם. וזהו בחינת סכה, שאז עקר השמחה בחינת 'זמן שמחתנו' (תפלת שלש רגלים), כי סכה הוא בחינת עולם הבא, כמו שכתוב (ישעיה ד, ו): "וסכה תהיה לצל יומם" (סכה ב.), שזהו נאמר על עלמא דאתי. כי סכה הוא בחינת בינה, 'אמא דמסככא על בנין' (זהר בראשית מח.), ובינה הוא עלמא דאתי כידוע (זהר וארא כז:). הינו שבאלו הימים אחרי ראש־השנה ויום־הכפורים אנו זוכין לישב בסכה ולשמח אז בתכלית השמחה, כי אנו זוכין עכשו להמשיך בחינת 'עולם הבא', שהוא בחינת סכה בעולם הזה, שזהו עקר השמחה כשזוכין להמשיך העולם הבא בעולם הזה, שזהו בחינת סכה שהוא בחינת עולם הבא - שאנו זוכין עכשו לישב בה בעולם הזה, ובזה אנו מראין מה שזכינו בראש־השנה ויום־הכפורים לסליחת עוונות ולהפשיט עקמימיות שבלב, עד שאנו זוכין להרגיש שמחת העולם הבא בהמצוות בעצמן שעושין בעולם הזה, שזהו בחינת סכה, שהוא בחינת עולם הבא, שאנו זוכין עכשו לישב בה.

ועל־כן אז הוא זמן שמחתנו, כי זה עקר השמחה כשמרגישין העולם הבא עכשו, בחינת (דברים כד, טו): "ביומו תתן שכרו" וכו', כנ"ל בהתורה הנ"ל. כי עקר השמחה זוכין בסכות, כי אז נמשכין כל החסדים הפנימיים והמקיפים של כל הבחינות, כמבאר בכונות (פרי־עץ־חיים, סכות, פרק א). ועקר ההתגברות הוא על־ידי החסדים, כמבאר בהתורה הנ"ל בסופו, עין שם, ועל־כן אז עקר השמחה על־ידי שממשיכין אז כל החסדים, שעל־ידי־זה ההתגברות, כנ"ל: